ואם לא אצביע הפעם?

היי פוליטיקה, אנחנו צריכים לדבר. תקשיבי רגע. פעם היה כיף לכתוב על הטקס הזה שלך, פעם בכמה שנים. תקופת בחירות הייתה מרגשת, מעוררת, כל אזרח נזכר פתאום בחשיבות שלו, המפלגות היו שולפות תעמולה יצירתית ומגייסות אנשים חדשים ומסקרנים, וכולנו היינו פוסעים אל הקלפי בחשיבות עצמית מופרזת ויודעים: יש עוד כמה שנים עד הטקס הבא.

אבל הגזמת, נשמה. את כמו הקורונה. אנחנו כבר לא מתרגשים ממערכת בחירות, אנחנו חיים "עם בחירות". כתבתי ארבעה טורי בחירות בשנתיים. אני זוכר את ההתלהבות של מערכת הבחירות הראשונה, אי אז ב־2019. איזה ימים. כל סרט של פוליטיקאי שעלה לרשת היה ויראלי, כל גימיק פתח מהדורות. עוד עניינו אותנו חמאס ועוטף עזה, ואביגדור ליברמן דפק גיחות לבית של הרב קנייבסקי כדי לקבל ברכות. ואז הגיע בני גנץ, שלרגע נראה כמו שילוב של יצחק רבין ופרנק סינטרה. והיו ג'ינגלים מרגשים. זוכרים את השיר המופלא "אין יותר ימין ושמאל, רק ישראל לפני הכול"? ונולד הקוקפיט, ורביעיית גברים התחבקה בכל מיני מקומות ברחבי הארץ. וכחלון היה פה, ואיציק שמולי נראה כמו הדבר הכי חם, ואנשים התחננו לאהוד ברק שיחזור ויציל את ישראל ואת היקום. אוי, פוליטיקה ישראלית, את המוטציה היחידה בעולם שיכולה לגרום למישהו להתגעגע בנוסטלגיה למשהו שקרה לפני דקה ורבע.

ובכל זאת, אוטוטו כולנו נצא להצביע. או רובנו. מי שלא נמאס לו. וגם אני אלך ואשלשל פתק בקלפי לפני שהתוצאות ישלשלו עליי בחזרה. את, מערכת הבחירות, מתסכלת אותי במיוחד הפעם. אם להיות תנ"כי לרגע, את גורמת לי להרגיש קצת כמו משה רבנו, כי כמו שהוא לא זכה להיכנס אל הארץ המובטחת, כך גם אני מביט בסקרים, סופר את המנדטים של המפלגות של מי שלכאורה נחשבים חלקית לאנשי ימין, ושואל את עצמי איך ייתכן שסוף־סוף ניצב הימין מול הארץ המובטחת של שבעים ומשהו מנדטים, ובכל זאת כנראה לא ייכנס אליה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המארחת, המלצר ואני בשש אחרי המגפה
– המגפה הקורקטית: המקום שבו כולנו נפגעים
– תם עידן המשיחים בפוליטיקה

הסיבות הטובות

ובכל זאת, אחרי שטינפתי עלייך, אני רוצה לקצת לפרגן. אני שומע פה ושם אנשים שמקשקשים על זה שהפעם אין למי להצביע, וזה כמובן כי אלה אנשים ייחודיים ממש, פתיתי שלג מופלאים, מיוחדים, שלא מסוגלים למצוא אפילו מפלגה אחת שמצליחה להכיל את הייחוד הקוסמי שלהם. וזה כמובן שטויות במיץ: תמיד יש למי להצביע, זה פשוט פחות "מיוחד". ולכן, אף שמערכת הבחירות נודניקית ובאה יותר מדי לבקר, הנה עשר סיבות להרים את הישבן מהכורסא ולצאת לקלפי.

כי עד לפני חודשיים היינו מוכנים לצאת גם לקולונוסקופיה אם היו אומרים לנו שפותחים את האפשרות. היינו כל כך הרבה בבית השנה, "לצאת" זה משהו שאנחנו צריכים להעריך ולא משנה לאן.

 

כי אביגדור ליברמן, האיש שאיווט את המערכת הפוליטית (ראיתם מה עשיתי שם? מצטער), צריך להפסיד מתישהו. די, אנחנו מאמינים בבורא, ואומרים שלא שמים ניסיון בפני אדם אם הוא לא יכול לעמוד בו. אני ממש מקווה שזה נכון.

כי יש ימין, ויש שמאל, וכבר כתבתי על זה לפני בחירות מספר אחת או שתיים או שלוש. למגפות עולמיות יש חיסון, לצרות אחרות אין. בואו לא נביא אותן עלינו.

 

כי די כבר עם בחירות. מה זה, ענף ספורט ייחודי שהמצאנו? אני מתגעגע לכעוס על חוקים מטומטמים שהכנסת היציבה מעבירה. תנו לי חוק להגדלת כפית בפורמולות תינוקות, או חוק לאיזון מגדרי של שמות רחובות, אני אסתפק בכל דבר קטן ומטומטם. באמת.

כי אנשים לא זוכרים אבל יש פה עוד כמה נושאים לטפל בהם. ריבונות בגליל ובנגב, מערכת משפט זחוחה ודורסנית, רפורמות במגוון תחומים ובתחום הרפורמות.

 

כי תיקו הוא באסה. אפילו בכדורגל, אחד השירים הכי מעליבים הוא כשאוהדי קבוצה אחת, שהרבה יותר טובה מהקבוצה היריבה, שרים: "איך שמחתם בתיקו". די, תיקו זה באסה, תעלו כדי לנצח.

הפרצופים, ביום שאחרי

כי אנשים לא מבינים כמה מהר דברים יכולים להשתנות פה. הם מוכרים לעצמם שמדינה פלסטינית לא על הפרק, ואף אחד לא מתעסק בזה. אבל הג'ינג'י כבר לא בבית הלבן, ומספיק שביידן קם יום אחד על רגל שמאל, והממשלה עומדת על אותה רגל. כמה מהר האסון יכול לחזור לשולחן? תיזכרו בהתנתקות. זה קרה די מהר.

כי אם גם הימין מפסיד בחירות, וגם מכבי חיפה מאבדת בסוף את האליפות לתל אביבים. אני לא אעמוד בזה. ולא, אל תשאלו אותי מה אני בוחר בין האפשרויות. רמז: ברכות לראש הממשלה לפיד, לשר הדתות אביגדור ליברמן ולשרת המשפטים מרב מיכאלי.

כי הפרצופים. באולפנים. ביום שאחרי.

 

 

כי די, נמאס לי, תנו לי עוד ארבע שנים עד לבחירות הבאות. יהיה טור פצצה, מבטיח לכם.

 

 

אני יודע שהבטחתי עשרה סעיפים אבל אתם יודעים מה אומרים על הבטחות בחירות: אל תאמינו למילה. אז בנימה רצינית, אל תתנו לעייפות המובנת מהמערכת הפוליטית להרדים את הערכים שלכם. צאו מהבית, שימו פתק, ואחר כך, כשתנצחו, תחגגו כמו מישהו שגרם לזה. אם תפסידו, לפחות תדעו שנתתם פייט.