בעוד קצת יותר משבוע נשב סביב שולחן הסדר ונרגיש בני חורין כפי שלא חשנו מזמן. בשנה שעברה בליל חג הפסח היינו נתונים בסגר נוקשה עקב ההתפרצות הראשונה של נגיף הקורונה, ועשינו את הסדר איש איש במשפחתו הגרעינית, אך השנה נוכל לחדש ימינו כקדם ולהסב ברוב עם ושמחה.
בקריאת ההגדה נספר שוב את סיפור יציאת מצרים שמלווה את עם ישראל מדור לדור. נמחיש לילדינו ונכדינו כיצד הציל אותנו הקב"ה מיד המצרים, בקע לנו את הים, הטביע צרינו בתוכו, העביר אותנו בחרבה, נתן לנו את התורה, הוליכנו במדבר ארבעים שנה עם אספקה מתמדת של מן, שלו, עמוד אש ועמוד ענן, והכניסנו לארץ המובטחת. אבל אם נהיה כנים, אנחנו לא באמת מאמינים בזה עד הסוף. רובנו מתייחסים לסיפור ההגדה כסיפור אגדה,שכנראה לא באמת קרה, וגם אם קרה עבר עיבודים רבים והכול התרחש באופן ארצי וגשמי יותר, בלי ניסים ובטח בלי ידו של אל מיטיב וכול יכול.
איך אני יודע את זה? כי תראו איך אנחנו מתייחסים לנס שלא אירע לפני שלושת אלפים שנה, אלא לנס שמתרחש כאן ועכשיו, לעינינו ממש. מגפה אדירה משתוללת בעולם כולו ומפילה חללים הרבה, ומדינה אחת קטנה ששמה ישראל זוכה, דווקא היא, להיות הראשונה שמקבלת את החיסונים – נס גלוי בפני עצמו מבחינת מהירות המחקר והייצור – בכמות ובאופן שהופכים אותה לראשונה שהולכת ומנצחת באמת את הנגיף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דע מה שתשיב: כיצד ינהגו המפלגות בהקשר לסוגיית הגיור?
– לא רק נתניהו: כיצד פירק השמאל את המשותפת?
– בג"ץ החליט: תקנות סגירת השמיים אינן חוקתיות
בתוך האירוע הניסי הזה, נס בתוך נס, מתרחש עוד נס אחד: דווקא החיסון שהיה אמור להיות הבטוח יותר, זה שמבוסס על טכנולוגיה ידועה ומוכרת יותר, החיסון של חברת אסטרהזניקה, מתברר כבעייתי והשימוש בו מופסק ברוב מדינות אירופה. וישראל? היא בכלל לא התחילה להשתמש בחיסונים הללו, אף שרכשה כמה מיליונים מהם, כי החיסונים של חברת פייזר הגיעו קודם. והחיסונים של פייזר? טפו־טפו, כמעט אפס תקלות. כן, יש תופעות לוואי פה ושם, אבל החיסון בטוח לחלוטין ובעיקר עושה את עבודתו בדיוק לפי הניסויים: מונע תחלואה קשה בשיעור פנטסטי, ומפחית הדבקה בנגיף בשיעור גבוה מאוד.
לא היה חסר הרבה שגם ישראל תיקלע לקטסטרופה שאירופה נתונה בה היום, בגלל הכשל במתן חיסוני אסטרהזניקה. עד כמה האסון חמור? הכותרת השבוע באחד מהעיתונים הכלכליים הייתה: "משבר החיסונים מאיים לקרוע את אירופה לגזרים".
אז מה היה לנו כאן? נס ראשון בדמות חיסונים מהירים ברמה שהעולם לא הכיר בעבר; נס שני בדמות היותנו המדינה הראשונה שמתחסנת בשיעור מספק למיגור המגפה; ונס שלישי שלא התחלנו לחסן בחיסון של חברה אחרת, שבמקומות אחרים בעולם הפך לבלגן אחד גדול שמוריד את אמון הציבור בחיסון ומהווה כר פורה לקבוצות של מתנגדי חיסונים.
מי אחראי לכל הניסים האלה? כאן אנחנו מדקלמים כמו תוכי את מה שהתרבות המערבית החילונית מאפשרת לנו לדקלם: הנס הראשון? זה לא נס, זה המדע. והמדע הוא חילוני לגמרי. הכול רציונלי וברור: אם אתה משקיע מספיק בניסויים רפואיים ומקדם את תרבות המדע, זה ישתלם במקרה חירום. הנס השני, כלומר העובדה שדווקא אנחנו המדינה הראשונה שמתחסנת? ממש לא נס. נתניהו התקשר שלושים פעם למנכ"ל פייזר, בשלוש בלילה. או אם תרצו את הגרסה הפוליטית ההפוכה: לישראל יש מערך קופות חולים יעיל, חברות התרופות יודעות זאת ולכן בחרו בה כמדינת מודל לשאר העולם. ומה לגבי הנס השלישי? מזל נטו. יכולנו להיקלע לכאוס של אירופה, אבל פייזר שלחו קודם. מקרה. קרה. קורה. איזה מזל.
אין סתירה בין המקרים שמתוארים בהגדה של פסח למציאות בעולם. יש די חוקרים וספרים שמוצאים קשר בין אירועי צונאמי, רעידות אדמה ורעב המתוארים בספרות העולם העתיק, שאפשר לשייכם לסיפור יציאת בני ישראל ממצרים. הקב"ה עצמו מעדיף לנהוג בדרך המלך הארצית והגשמית ובכמה שפחות ניסים עם זיקוקי דינור. אבל הבסיס הוא "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". יש פה א־לוהים שמכוון הכול, שום דבר לא מקרה או מזל. ונדמה שאנחנו קצת שוכחים את הצד הזה, החשוב יותר, במשוואה.
ברור שצריך להשקיע במדע ושמדענים ייצרו את החיסון המהיר. וברור שלראש הממשלה נתניהו, כמו גם למערכת הבריאות הישראלית, יש חלק גדול בהצלחת מבצע החיסונים. ונכון שפייזר פשוט שלחו את החיסונים ראשונים ולכן לא נקלענו לבעיות עם החיסון של אסטרהזניקה. אבל האם טחו עינינו מראות שיש פה נס בתוך נס בתוך נס? האם תרבות המערב החילונית בעיקרה, שמתווכת לנו התקשורת, הצליחה עד כדי כך לעוות את הבסיס שהיהדות נשענת עליו – אמונה פשוטה בא־לוהים?
בהגדה יש ציטוטים מהתנ"ך, אבל היא לא טקסט תנ"כי אלא טקסט שעוצב וסודר במאות השנים האחרונות. לפחות השנה, אחרי שמסיימים עם חד־גדיא ולשנה הבאה בירושלים הבנויה, אולי כדאי שנקדיש כמה דקות לספר ביציאת מצרים הפרטית שלנו, שמתרחשת מולנו ומול עיני ילדינו השתא ממש. הרי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בואו ניזכר בליל הסדר הקודם, נסתכל על השולחן המוקף באורחים, בחברים ובבני משפחה, ונודה לקב"ה על הניסים שעשה עימנו. מגיע לו, עבד קשה השנה.
