אם ראשי המפלגות מסכימים על דבר מה רגע לפני פתיחת הקלפיות, הרי זה שצפויה הפתעה. השאלה היא רק לאיזה כיוון, וכטבען של הפתעות הן לא תמיד מתיישרות עם משאלות הלב. ניתוחי הסוקרים, כלי העבודה המרכזי בימי קמפיין, כבר לא עושים סדר אלא מגבירים את הרעש ואי הוודאות. ספק אם גם אחרי סגירת הקלפיות, ביום שלישי בעשר בלילה, תהיה בידינו תמונה אלקטורלית בהירה. תוצאות האמת עלולות להתעכב בוועדת הבחירות ואולי יעברו גם בבתי המשפט.
לפי ההערכות, מספר המעטפות הכפולות צפוי להיות כפול מבעבר. אלו כבר לא קולות הימאים, אלא 10־15 מנדטים נכבדים מקלפיות החיילים, האסירים, מוגבלי התנועה והמבודדים (אף שמספרם דועך עם שוך המגפה). מאות אלפי קולות שייספרו באיחור ובנחת, בשעה שרבות הרשימות המתנדנדות סביב אחוז החסימה, עשויים להכריע את תמונת הגושים רק ימים ארוכים אחרי סגירת הקלפיות. סביר מאוד שנסב לשולחן הסדר בלי לדעת מי ניצח ומה הרכב הממשלה המסתמן, אם בכלל תקום.
סבב הבחירות הרביעי בתוך שנתיים היה גם המנומנם ביותר; לא בגלל כנסי הזום וכללי הריחוק החברתי, אלא בשל הייאוש הכללי מהאפשרות שתיפול הכרעה ברורה. ישראל נקרעת במשבר פוליטי חריף בתקופה שאין על סדר היום שום נושא מהותי בוער ושנוי במחלוקת. הסדר מדיני אינו על הכף, הפערים האידאולוגיים בשאלות החברתיות והכלכליות הם שוליים, ואפילו סוגיית פסילת המיעוטים, החרדים והערבים, מתכווצת.
אולי זו דווקא הסיבה לכך שהתיקו בין הגושים במשך שלוש מערכות (עם תנודות טקטיות קלות) מסרב להישבר גם ברביעית. השבטים מצביעים על פי אותו דפוס: השמרנים והמסורתיים עם נתניהו, הליברלים בגוש הנגדי. קיפאון.
כששואלים את אזרחי ישראל מה להערכתם (להבדיל מהעדפתם) תהיה התוצאה, שני התרחישים הבולטים הם ממשלת נתניהו השישית, או בחירות חמישיות. בקרב מצביעי הימין זו תוצאה צפויה, אבל מעניין לראות שגם בשמאל כמחצית מהנדגמים מסמנים את שתי האפשרויות הללו, עדות לאווירה השפופה במחנה שמבקש להחליף את נתניהו אולם איבד את האמונה שיצליח, ולכל היותר יסתפק בעוד תיקו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דע מה שתשיב: כיצד ינהגו המפלגות בהקשר לסוגיית הגיור?
– מה הקשר בין מריצה, ביצה ואוזנייה? שהכול מטומטם
– "אסד ניצח, אבל נשאר עם צבא מסכן"
ויש עוד נתון מעניין שעשוי להכריע גורלות: לראשונה זה שנים, מצביעי הימין סוגרים את הפער בשאלה עד כמה אתה בטוח שתגיע לקלפי ביום הבחירות. בדרך כלל השמאל נהנה מיתרון של כמה אחוזים, אך כעת יש שוויון. אפשר להכריע בחירות גם בכוחו של מצב הרוח.
זו גם האסטרטגיה הכמעט רשמית של ראש הממשלה, שעושה כל מאמץ להשאיר את המצביעים בפני שתי ברירות: עוד נתניהו או עוד בחירות. תעמולת הליכוד ממוקדת בניסיון למחוק את אפשרות הביניים הקלושה של ממשלת רוטציה או קומבינציה שתשתרע מבנט, דרך סער, ליברמן, לפיד וכחול לבן, עד מפלגת העבודה ומרצ. את המנדטים שאפשר לגלח מתקווה חדשה של גדעון סער נתניהו מיצה להערכתו כבר בשבוע שעבר, ולכן הוא מקדיש את כל מרצו לנפתלי בנט. בליכוד חיפשו באופן מגושם מצביעי ימינה כדי לערוך להם טיפול המרה זריז וסמלי מול המצלמות. זה הצליח חלקית. לראשונה במערכת הבחירות הזאת ושבוע לפני הקלפיות, הליכוד חצה בסקרים את רף שלושים המנדטים. אלא שנתניהו זקוק לגוש יציב כדי לנצח.
אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן הימין איבד בין עשרות למאות אלפי קולות, הוא מגיע הפעם מאורגן יותר מהשמאל. ועדיין יש נקודת תורפה בדמות רשימת הציונות הדתית של סמוטריץ', בן־גביר ונעם. הנדיבות הלא אופיינית שגילה נתניהו השבוע, כשהודיע "אין לי בעיה שתחליטו להצביע לציונות הדתית", מלמדת שגם בסקרי העומק שלו מפלגת הלוויין הסרוגה לא יצאה מאזור הסכנה. בלעדיה אין לו ממשלה.
המרחב שבין אפרופו מצבי רוח, שאלת העריקים שעשויה להכריע את גורל הקואליציה אחרי הבחירות נשלפה כבר עכשיו, כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית. נתניהו מפזר רמזים על עריקים אפשריים ברשימות כחול לבן, תקווה חדשה וימינה, כדי להחליש את המורל בשמאל. לו אכן היו כאלו, דבר קיומם היה נשמר בסוד כמוס עד למהלך המפתיע ברגע האמת. נתניהו נוהג לומר שאינו מתערב בשאלה כיצד השמאל מחלק את קולותיו, אבל מבחינתו בהחלט עדיפה יריבה גדולה בשמאל־מרכז על פני מפלגות בינוניות שיאתגרו אותו בימין. השיח בסוגיית העריקים משרת את המטרה ומחליש (לטובת לפיד) את סער, שברשימתו כמה חשודים מיידיים לזגזג למחנה נתניהו.
תוצאה אפשרית נוספת של שיח העריקים היא החלשת כחול לבן, מפלגה שאנשיה כבר הוכיחו גמישות והפכפכות. נתניהו מקווה שגנץ לא יעבור את אחוז החסימה, גם כדי להחליש את הגוש הנגדי, וגם כדי להקטין את סיכויי הרוטציה בממשלת המעבר בנובמבר, אם לא יצליח להשביע ממשלה חדשה (בכפוף להחלטת היועמ"ש, שיידרש לשאלת מעמדו של ראש הממשלה החליפי אם גנץ לא יעבור את אחוז החסימה).
בנט לסער הוא עדיין המקום היחיד שמתקיימת בו נדידת מנדטים, אבל בזמן שהדרבי הצמוד נמשך, כוחם המשתף נחתך דרמטית. שני הטוענים לכתר בימין נשמו לרגע, כל אחד בתורו, מאוויר הפסגות שמעל עשרים המנדטים. כעת שניהם מגרדים את המספר הזה רק ביחד.
אצל בנט שוב נרשמה פעלתנות יתר ותזזיתיות בקמפיין: זה התחיל ב"מסע הפרנסה" עם הסיסמה המצוינת "לא פרנסה לא מעניין" שהרימה אותו לגובה, עבר לקטטה עם סמוטריץ' על קולות הסרוגים, נמשך כשהודיע על ריצה לראשות הממשלה אך התפתה להדוף את טענות נתניהו בנוגע להרכבה של הממשלה הזו, והסתיים בטיול לסינגפור. אפקט החיסונים ודעיכת הקורונה נוטלים מבנט את היתרון המרכזי שלו, ומשאירים אותו עם מסר אחד על קו הסיום: מניעת בחירות חמישיות. בנט הוא היחיד שאינו עוסק כמעט בחרמות ויהיה שותף מרכזי בכל ממשלה אפשרית.
אצל סער הבעיה חריפה יותר: תקווה חדשה היא מפלגה חדשה מדי. המומנטום החיובי בתחילת הדרך, בן לילה היה ובן לילה אבד. ובניגוד לבנט, לסער אין בייס. הרעיון של ימין ממלכתי התנגש עם הניסיון לשמר את מצביעי המרכז־שמאל, שהסכימו להתפשר ולתמוך בסער למרות דעותיו הימניות בתקווה שיחליף את נתניהו. השבירה לאזור הליברלי־תל־אביבי הרחיקה ממנו רבים מאנשי הימין עם הנטייה המסורתית, וכשאלו הלכו, גם בוחרי המרכז־שמאל לא נשארו. הם הרי באו מלכתחילה רק בשביל האלטרנטיבה.
מול שני אלה, שמצהירים על כיבוש ראשות הממשלה אך מתנדנדים על תוצאה חד־ספרתית, לפיד מסיים קמפיין ממושמע ויעיל עם מעט מאוד טעויות. הנטייה היא לייחס את נסיקתו למעשיו של נתניהו, ואכן, את כל שלטי החוצות שתמונת לפיד מופיעה עליהם מממנת הליכוד. אבל אי אפשר לבטל את מהלכיו של יו"ר יש עתיד, שמגיע לקו הסיום כשהוא על סף ההישג האלקטורלי הגדול בתולדותיו.
לפיד הוא ראש המפלגה שהתראיין הכי פחות החודש. במקום התנצחויות בתקשורת המרכזית הוא העדיף לחרוש את הערוצים המקומיים והמגזריים. בליץ הראיונות שלו בתקשורת הרוסית יכול להסביר את מתקפת הסיום של ליברמן. בניגוד לישראל ביתנו, לפיד נמנע ממתקפה חזיתית על החרדים מתוך דאגה לקואליציית היום שאחרי, אבל גם בגלל ההבנה שאפילו במסע הבחירות זה לא משרת אותו. הנגטיב משדר חמיצות וחומציות, והוא העדיף לדבר על תקווה ושפיות, והסתפק באזכור שותפיו של נתניהו: בן־גביר, סמוטריץ', ליצמן ודרעי. לא צריך להוסיף סופרלטיבים או עלבונות כדי להעביר את המסר.
בניגוד לדימוי של מפלגת אווירה, יש עתיד הוכיחה שהיא מפלגה אמיתית עם מנגנון שטח יעיל ופעילים. לפיד שולט בה ללא עוררין; בלי קוקפיט, בלי גנרלים, בלי מספר שתיים דומיננטי, בלי שותפות עם יעלון ובלי קריאות תיגר של שלח. עשרים המנדטים ויותר שחוזים לו הסקרים יהיו שלו, מלא־מלא. לרשותו שוב תעמוד סיעה צייתנית וממושמעת, נכס באופוזיציה, אבל לפיד מאמין שבתמרון נכון יש עתיד תהיה המרכיב הדומיננטי בממשלה הבאה. הניסוח הזה, שבו דבק לכל אורך מערכת הבחירות, נועד שלא לשחק לידי נתניהו, שביקש לקחת את הדיון לשאלת ראשות הממשלה ולהדחיק את השיח על הממשלה עצמה. ביום שלישי בעשר ודקה המסרים יתחלפו. לפיד ייזכר שיש לו ראש.
