הבטחות סרק: רגע לפני הבחירות, מה עם ההתיישבות הצעירה?

לפני 22 שנים הקימו משפחות בן־נון, דרורי וחמאווי את גבעת־הראל, על הר טרשים קירח ממערב לשילה ולעלי. אחר כמה חודשים עזבה משפחת חמאווי והצטרפה משפחת קרישבסקי. פחות משנה לאחר ההקמה זכינו אשתי ואני להיות המשפחה הרביעית, ולאחר כשנתיים זכינו להקים את בית הקבע הראשון במאחז.

ביום ראשון נזכר ראש הממשלה נתניהו שיש יישוב שנקרא גבעת־הראל. עברו 22 שנה מאז הקמת היישוב, מתוכן 12 שנים שנתניהו הוא ראש הממשלה, והיישוב כבר בן כתשעים משפחות – והוא עדיין בגדר מאחז לא חוקי.
שבוע לאחר חנוכת ביתנו בגבעת־הראל זכינו להקים את חוות־יאיר, ממערב ליקיר. היינו משפחה יחידה על הר טרשים מכוסה חורש טבעי, וכיום מונה היישוב כמאה משפחות, אך גם הוא עדיין בגדר מאחז לא חוקי. ספק אם נתניהו יודע היכן הוא נמצא.

בסיור הבחירות שלו דילג נתניהו עם מסוקו מגבעת הראל אל גוש עציון, ומגוש עציון אל סוסיא שבהר חברון. סביב אתרי סיורו הייתה "ההתיישבות הצעירה", דהיינו יישובים בני שנות דור שכולם בגדר מאחזים לא חוקיים, דוגמת שדה־בועז בגוש עציון, חוות־מעון ואביגיל בדרום הר חברון, אחיה, אש־קודש ועדי־עד בבנימין, ועוד עשרות מאחזים דומים בכל רחבי יו"ש, ובהם מאות משפחות עם אלפי ילדים – אנשים ששירתו בסדיר ומשרתים במילואים ביחידות קרביות, ובהן המובחרות ביותר. שיעור תורמי הכליה ומשפחות האומנה ביישובים הללו הוא מהגבוהים בארץ.

שבוע לפני הבחירות נזכר לפתע ראש הממשלה שלא עשה מאומה כדי להסדיר את ההתיישבות הצעירה ולהפוך את המאחזים לחוקיים, וזאת אף שהיישובים הללו יושבים על אדמות מדינה, וכבר בראשית שלטונו הודיעה הפרקליטות לבג"ץ שאין בעיה להסדירם. כבר אז יצא לעולם הסלוגן: "מה שעל אדמות פרטיות – יוסר. מה שעל אדמות מדינה – יוסדר". אגב, עוד אבסורד: כבר שמונה שנים לא יושם דו"ח הוועדה שמינה נתניהו בראשות שופט העליון בדימוס אדמונד לוי ז"ל, המאפשר לפתור רבות מהבעיות המשפטיות בהתיישבות. מנגד מזנב בהתיישבות כל העת דו"ח ועדת טליה ששון, שהספיקה מאז לעשות קריירה פוליטית במרצ ועמדתה הפוליטית ברורה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדיבורים על איראן והאג נענו במחמאות על מבצע החיסונים
– אחד נגד כולם: נתניהו שולט בבחירות בלי מתווכים
– ילדים, בית, עבודה: הכמות כן קובעת

לפני כחודשיים, כאשר ההתיישבות הצעירה הפגינה מול בית ראש הממשלה וחלק מראשיה שבתו רעב, לא הניד נתניהו עפעף ובישיבת ממשלה שכינס ביקש להסדיר שלושה יישובים בלתי חוקיים של בדואים בנגב, ואף לא מאחז אחד ביו"ש. בשל לחץ כבד על שרי הליכוד נרשמה הצלחה בסיכול ההסדרה לבדואים, אך לא נרשמה הצלחה בהסדרה ליהודים.
נתניהו בז לתבונתם של המתיישבים ולזיכרונם. ההתיישבות לא באמת מעניינת אותו. ברשימת הליכוד לכנסת אין מתיישב אחד מיו"ש, עד מקום 38 שבו ממוקם שבח שטרן. לנתניהו היו שמורים כמה שריונים, והוא בחר לנצלם כדי להכניס את אורלי לוי־אבקסיס, שבבחירות הקודמות התמודדה ברשימה אחת עם העבודה ומרצ, במקום להכניס מישהו מההתיישבות ביו"ש.

אך למרבה הצער, בין ראשי המתיישבים יש עדיין מי שמאמינים לנתניהו, וכמו אישה מוכה חוזרים אל הבעל המכה, ומאמינים בתמימותם שהפעם באמת חזר בתשובה ולא יכה שוב. ודוק: הפעם נתניהו לא סייר בבקעת הירדן. למה? כי ראש המועצה דוד אלחייני לא מתנהל בדרך הזו. הוא פרש מהליכוד ועבר לתמוך בגדעון סער, בלי שהוצע לו מקום ברשימה או כיבוד אחר. אלחייני הוא גם ראש מועצת יש"ע, ואמר את מה שכל בר דעת מבין: לנתניהו לא באמת אכפת מההתיישבות ביו"ש.

ההתיישבות בבקעה דלה. כמה אלפי אנשים, שקל לגרשם לאחר הסדר מדיני. נתניהו, שרוממות הבקעה בגרונו, היה יכול במהלך כהונת טראמפ לקבע בבקעה מצב בלתי הפיך. נתניהו היה יכול להקים עיר בלב הבקעה, באזור מעלה־אפרים העתיר באדמות מדינה, ולחברה למרכז בהארכת כביש 5 ובמסילת רכבת מקבילה. אבל מה לנתניהו ולכל זה? כמו תמיד, הוא נזכר בהתיישבות רק שבוע לפני הבחירות.

עו"ד דורון ניר־צבי הוא מומחה
לדיני מקרקעין ביהודה ושומרון