"המנהיגים הסוציאליסטים מעצם הגדרתם דואגים בראש ובראשונה לצורכי האזרחים ונותנים ברגישות מענה לביטויי הדאגה שלהם… ובשעת צרה – למצוקותיהם". האידיאל הסוציאליסטי הזה מופיע בספרו של סטיבן היקס "לחשוף את הפוסטמודרניזם". כיצד, אם כן דווקא השמאל מתנגד לתוכנית הכלכלית שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר לסיוע לאזרחים שנפגעו במשבר הקורונה?
את ההתנגדות של "כחול לבן" בשיתוף היועמ"ש לתוכנית הכלכלית אפשר היה אולי להסביר כמהלך פוליטי לגיטימי, אך לנוכח מצב המפלגה בסקרים עולה החשד כי חבריה בחרו ב"ברירת שמשון". מלבד זאת שהפעם לא יהיו אלה הפלישתים שישלמו את המחיר, קשירת דמותו של שמשון למפלגה זו גורמת גם תחושת אי נוחות.
עוד יבוא יום שהיועצים והשותפים להקמת מפלגה זו יכו על חטא בשל חלקם בפרויקט ההרסני והחתרני שיצרו. נראה שחברי כחול לבן באים חשבון עם אזרחי המדינה כפויי הטובה. הללו אינם מעריכים את ההקרבה של חבריה אשר הסכימו לשבת באותה ממשלה עם שנוא נפשם ותכלית קיומם, אותו בנימין נתניהו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דע מה שתשיב: כיצד ינהגו המפלגות בהקשר לסוגיית הגיור?
– האם קשרי רוסיה-ארה"ב עומדים להסתיים?
– בלי צניעות, בלי אחריות: בג"ץ פתיחת השמיים יוביל לאסון בריאותי
הוונדטה שמדריכה את חברי כחול לבן היא כמעט אנושית ובכל מקרה אינה מעוררת אכזבה. מה שאולי יכול להפתיע לא מעטים הוא המצב המוזר כביכול, שבו השמאל הוא שמתנגד למדיניות רווחה שאמורה להיטיב עם האנשים שמטה לחמם נשבר בעקבות הקורונה. ללא דעת קהל אוהדת, שלמרבה הצער עיצובה עדיין נקבע על ידי השמאל, ספק אם היועמ"ש היה מעז לפגוע כך באזרחי ישראל.
יש אמנם מספר חברים בכחול לבן שאינם מחשיבים עצמם כשמאל, ובוודאי שאינם מתנזרים ממנעמי הבורגנות, אך השתתפותם בפיגוע כלכלי־חברתי זה תותיר על מצחם אות קין. גם שתיקת הטוענים לכתר, שהתיימרו להשמיע במשבר הכלכלי את זעקת השולמנים, נראית תמוהה.
מצב מוזר כביכול, אמרנו, מאחר שדברי ימי המאה העשרים רצופים ביטויי אדישות של השמאל לסבל אנושי עד כדי ניצול ציני ואכזר. כך פעל למשל אביה מולידה של המהפכה הקומוניסטית ולדימיר לנין בראשית דרכו לכבוש את רוסיה. בספרו "היסטוריה של הזמן המודרני" תיאר פול ג'ונסון כיצד "הניא [לנין] ידידים מלאסוף כסף למען נפגעי רעב, בנימוק שהרעב 'ממלא תפקיד מתקדם' ו'יביא איכרים לידי הרהור בעובדות היסוד של חברה קפיטליסטית'".
למוח האנושי קשה לתפוס שזהו דפוס הפעולה של השמאל, מאחר שמחנה זה מיצב את עצמו כמייצגו ובעליו של המוסר עלי האדמות, כפי שתיאר היקס בספרו: "שום סוציאליסט לא היה מוכן להכיר בכך שהקפיטליזם יכול בכלל להתקרב לסוציאליזם מבחינה מוסרית… לדידו של הסוציאליסט כל מדינה סוציאליסטית באשר היא נהנית מעצם טיבה מעליונות מוסרית על פני כל מדינה קפיטליסטית".
בישראל ניכרת תחושת העליונות המוסרית המובנית בנפשו של איש השמאל בכל ריאיון של אחד מחברי כחול לבן ודומיה בתקשורת, או בנאום בכנסת. הרגשה עילאית זו אינה מתערערת במחנה זה המגלה ערלות לב אל מול מצוקתם של האזרחים. דבר אינו מצליח לסדוק את החומה האטומה שמגנה על האמונה העיוורת של אלה הרואים בעצמם בני האלים.
העיוות המוסרי בשמאל שמתבטא בהתנגדות לתוכנית הכלכלית אינו חדש אלא הוא המשך דרכו מאז ומעולם. ייתכן שהיה חידוש ברעיון של הקמת כחול לבן, אשר חרטה על דגלה "ישראל לפני הכל", והוליכה שולל פטריוטים רבים. הזיוף הזה, של אופורטוניסטים בורגנים חסרי מצפון, נראה כמו עוד אבן דרך במסע אל עבר האוטופיה הסוציאליסטית.
