גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי עבור נתניהו והליכוד. הייתי מעדיף להצביע למפלגת מרכז כאשר בראשה עומדת דמות מנוסה בעלת רקע ביטחוני עשיר, ולא לאדם שנמצא כבר 12 שנים ברציפות בכיסא ראש הממשלה. כמו כן, דעותיי הפוליטיות תמיד היו במרכז הקשת הפוליטית. מצד אחד, אני בעד רעיון שתי מדינות לשני עמים, בעד תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים. אך מצד שני, אני בעד כלכלה חופשית, מבין שהמזרח התיכון אינו האיחוד האירופי, וסבור שיש לשמור על מדינת היהודים חזקה צבאית וכלכלית.
החלטתי לתמוך בנתניהו והליכוד בבחירות 2021 נובעות משלוש סיבות מרכזיות:
ראשית, למרות שנתניהו בתפקידו זמן רב מדי והיה ראוי לקצוב את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד, ראש הממשלה בסך הכול עושה עבודה טובה. מבחינה כלכלית, למרות שתמיד יכול להיות טוב יותר, ישראל היא מהכלכלות החזקות בעולם. פער המחירים יחסית לעולם הצטמצם והשקל הוא אחד המטבעות החזקים בעולם. כמו כן, על אף כי גם כאן דרוש שיפור ותוספת תקציבית משמעותית, מערכת הבריאות הישראלית היא מהטובות ומהמתקדמות בעולם. משבר הקורונה הוכיח זאת בבירור. בעוד באיחוד האירופי – אשר רבים בישראל חיים במיתוס שהכלכלה והבריאות שם הם מצוינים – לא היו מסוגלים להתמודד ביעילות מול הנגיף, מדינת ישראל חיסנה את האוכלוסייה שלה במהירות וביעילות והוכיחה כי לאזרחים שלה יש סיבה לגאווה ועל מי לסמוך. אמנם כל אדם שנפטר הוא עולם ומלואו, אך אפילו מספר המתים בישראל יחסית נמוך לעולם שאר מדינות העולם המערבי.
שנית, מצבה הביטחוני והמדיני של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. נכון, רצוי להגיע במהרה לפתרון הבעיה הפלסטינית ולהפסיק את הכיבוש על עם אחר, ואם לא בהסכם אז במהלך עצמאי חד צדדי. אך מדינת ישראל בהנהגת נתניהו הוכיחה כי היא מעצמה אזורית, שמצד אחד יודעת להכות באויביה כשצריך, ומצד שני ידה מושטת לשלום עם העולם הערבי. בפועל, הסכמי השלום שהביא נתניהו עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, הם ההוכחה הניצחת שהדרך שלו ניצחה, וכי המסלול לשלום עובר בעוצמה מדינית וכלכלית ולא בעשיית ויתורים לאלו הקוראים להשמיד את מדינת היהודים. כמו כן, אין ספק שהיחסים עם ארה"ב הם אבן היסוד של מדיניות החוץ של מדינת ישראל והם הסיבה הגדולה ביותר לכך שישראל היא מדינה חזקה צבאית וכלכלית. אך יחד עם זאת, חשוב שראש הממשלה הישראלי יידע לעמוד על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, וזו לא בושה לעיתים להסביר למנהיג העולם החופשי כי מדיניות החוץ שלו בנוגע למזה"ת היא איוולת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדוד מאמריקה: תרומתם של יהודי ארה"ב למען הקמת המדינה
– מחבלים משוחררים נגד אבו־מאזן: רוצים משכורות
– בעיצומו של משבר כלכלי: לשכת שר הדיגיטל החדשה עלתה כחצי מיליון שקל
שלישית, הדמוניזציה שעושה מחנה "לא ביבי" לראש הממשלה כבר מזמן חצתה קו אדום ונראית לא רצינית. אין בעיה שלא להסכים עם נתניהו ופועלו. אך לחרוץ את דינו בטרם קיבל את גזר הדין מבית המשפט, זה כבר מעשה שלא ייעשה. הדרך הנכונה היא קודם פסק דין בבית המשפט, ורק אח"כ לקבוע האם הוא מושחת או לא. במידה שנתניהו אשם בשחיתות, עליו לשבת בבית הסוהר. אך כל עוד החוק מאפשר לנאשם לכהן כראש הממשלה, וכל עוד בית המשפט לא קבע כי הוא אשם, חלה עליו חזקת החפות. יתרה מזאת, לא ייתכן שמנהיגי המרכז שמאל מוכנים להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, אשר חלק מחברי הכנסת שלהם הביעו תמיכה בטרוריסטים כגון סמיר קונטאר שרוצץ את גולגולתה של ילדה בת 4 רק בגלל שהייתה יהודייה, או לשבת בממשלה עם המועמדת מס' 7 במפלגת העבודה שעליה כבר נכתב ונאמר רבות. אך באותו הזמן הם שוללים כל ישיבה עם בנימין נתניהו, כאילו הוא לפחות השייח אחמד יאסין או איסמעיל הנייה. הרי מדובר באבסורד ואובדן חושים של ראשי גוש אנטי ביבי, אשר מקורם בשנאת נתניהו והרצון להחליפו. אם דוד בן-גוריון יכול היה להחרים חלק מהמפלגות הפוליטיות בכנסת, כאשר תבע את המונח "בלי חרות ובלי מק"י", גם לנתניהו יש זכות שלא להקים ממשלה בשיתוף אלו המייחלים להשמדתה של מדינת ישראל.
לסיכום, בגוש המרכז-שמאל אין אלטרנטיבה בדמות מפלגת מרכז, אשר בראשה נמצא אדם בעל עבר ביטחוני עשיר שיודע לקבל החלטות הרות גורל. כיום, מפלגת הליכוד בראשות נתניהו, עם אנשים כמו אבי דיכטר, יואב גלנט, ניר ברקת ואחרים, היא היורשת של מפא"י ההיסטורית, מפלגה שידעה לשמור על מדינת ישראל חזקה ועל האיזון בין דת ומדינה. כולי תקווה שיום יבוא וראשי מפלגות המרכז ידעו לשים את האגו בצד ולהתאחד, ולהבין שהדרך להחליף את נתניהו היא פשוט להפסיק את הדמוניזציה נגדו.
