"כולם ניצחו, כולם חוגגים", אמר הבן שלי מתישהו לקראת חצות אמש (ג'). ואכן, על המסך המפוצל הוקרנה וזוקקה תמצית הערב: מצידו האחד של המסך מרב מיכאלי באופוריה שמודה לצוות שלה, לאהוב ליבה ליאור שליין ול"המון אנשות ואנשים", ובצד השני- איתמר בן גביר נישא על כפיים. מצד אחד מיכאלי מכריזה: "הצליחו לרצוח את יצחק רבין, אבל בשום אופן לא יצליחו לרצוח את הדרך שלו", וברקע, מנגד, בן גביר חוגג במאור פנים. מצד אחד מפלגת העבודה, ומולם – מה שניתן לפרש כאנטיתזה הכי מדויקת למיכאלי, הצחוק מהעבודה.
"בחירות מאוד מוזרות", סיכם עמית סגל באולפן חדשות 12, כשהוא מתכוון לכך שלא ראה עוד בחירות שבהן מצד אחד ניצן הורביץ זורח ומולו סמוטריץ' רוקד. ואכן, הכוכב האמיתי של ליל השימורים הזה הינו, ללא ספק, הפחד מלא לעבור את אחוז החסימה. זה הביא את נתניהו ואת לפיד להיות שותפים לקמפיינים של גוועלד של מפלגות קטנות. קמפיין שבהצלחתו המסחררת הביא גם את רשימת "הציונות הדתית", ומהצד השני בתכלית הביא גם את מרצ לקבל מנדטים מעבר לכוחן האמיתי.
האמירה הרווחת והמשעשעת באולפן חדשות 12 הייתה שנתניהו כל כך דחף הצבעה לכיוון מפלגת הציונות הדתית עד כדי המחשבה שהוא הצביע לה גם. "מרצ זקוקה להנשמה, זקוקה לאקמו", אמר גם אודי סגל באולפן חדשות 13 טרום המדגם, ובכן, היא הונשמה והונשמה עד כדי היפר ונטילציה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה מניע את הבוחר החרדי? אביגדור ליברמן
– אחוזי הצבעה נמוכים בתל אביב: האם מרצ וכחול לבן יינצלו?
– אם בנט רוצה להישאר חלק ממחנה הימין – אסור לו להגזים
"ברוכים הבאים שוב למשדר בחירות חגיגי", הכריזה יונית, אבל עם כל הכבוד למשדרים המושקעים, לי לא ברור איך אפשר להתרגש שוב מאותם אנשים ומאותו אירוע ארבע פעמים ברצף בתוך שנתיים. ממה להתרגש אם אולי נקבל את זה שוב?
גם הפעם, מה ששיחק תפקיד אצל הערוצים המסחריים היה גודל האולפן, עוצמת ההדמיות הממוחשבות והמוזיקה הדרמטית. מהבחינה הזו, גם רקטת גראד ששוגרה בראשית הערב מעזה לעבר באר שבע בשעה שנתניהו ביקר בה לא סחבה את הערב לכיוון בטחוני, אלא לכיוון הספקטקל הפוליטי. אפילו הקורונה לקחה ערב חופשי. התגודדות במטה מפלגה זו או אחרת נחשבה, כמו בימים הטובים, להפגנת נוכחות של פעילי מפלגה ששיחקה אותה בבחירות האלה, ולא למה שיכול להבעיר את המגפה מחדש. לא דובר על מספר החולים, רק על מספר המנדטים.
כיוון שברור הפעם במיוחד שייקח כמה ימים טובים שיהיו תוצאות אמת, התחושה הייתה שהערוצים המסחריים עושים הכול כדי לשוות למדגם נופך של הדבר הכי קרוב לתוצאות האמת. האמצעי: כותרות סופרלטיביות מבעוד מועד שמעמיקות את הדרמה ומעצימות את חרושת השמועות. באולפן רשת 13 אמר קמיל פוקס שעתיים לפני המדגם "בכל שנותי לא ראיתי מדגם כזה". בערוץ 12 גם מנו גבע בנה מתח נוסח "דבר כזה עוד לא היה". איכשהו, תמיד זה עובד להם בסוף.
באולפן החדשות של כאן 11 לא הצלחתי לחוש את החשמל באולפן טרם המדגם. שם היה שיח עמוס דאחקות על ספות בין עקיבא נוביק לאסף ליברמן, שיותר הזכיר ראיונות בגרין רום לא מהודק של אירוויזיון. הקסם של "חזרות", כמו שאר סדרות האיכות שכאן 11 מובילים בהן, לא התרחש באולפן שלהם שסבל משילוב בין ראשים מדברים לסטטיות של שומר מסך.
את ההצגה גנבו בלא מעט מהמקרים בני המשפחה של המועמדים: אימו של נפתלי בנט שלוקחת ללב מה שאומרים על בני המשפחה שלה, גאולה אבן העייפה כי גדעון סחב אותה כל היום ברחבי הארץ וליהיא לפיד שמוחאת כפיים וסוחפת את הקהל.
אבל הרגע המשעשע ביותר מבחינה משפחתית נרשם אצל הזוג שליין-מיכאלי: בשעות השיא בחרו בחדשות 12 להציב את שליין באולפן. אפשר להתווכח אם אוהבים את הז'אנר שלו או לא, אבל האיש שפע פאנצ'ים כמו הילד הרע של הפאנל והכל הועצם דווקא בגלל שהפעם הוא האיש שאיתה. לו הייתי חדשות 12 הייתי שוקלת לשבץ אותו שוב דווקא בפאנלים הפוליטיים ולא בתוכנית בידור, כי היה שם משהו שעבד.
השיא היה כשמרב מיכאלי, זמן קצר אחרי פרסום המדגם, גילתה ששליין באולפן. פניה נהרו ואז, כשעודדו את השניים להחליף מילה, שליין אמר לה: "תדליקי דוד". "הפאנץ' גבר על הרגש?" תהתה דנה ויס, ושליין השיב לה כי השיחות הרומנטיות של מרב ושלו לרוב לא כוללות את מיקי זוהר שישב לצידו באולפן.
אך הרגע המכונן בעיני בערב הזה מצוי דווקא בסאטירה: לא במערכון הקצרצר של "קופה ראשית" בערוץ כאן 11 שניה לפני המדגם שהשאיר טעם של עוד לקראת העונה השלישית. גם לא בנפתלי בנט כנפתול מסיר הסירים או בכלל המועמדים כגיבורי-על מהסרט "הנוקמים" של "ארץ נהדרת". האיש שדיבר ואולי שכחנו להקשיב לו אתמול בערב הוא שאולי מ"ארץ נהדרת", שקרא לציבור לעשות את הדבר היחידי שמתבקש בעיניו במדינה: לצאת למלחמת אחים, ויפה שעה אחת קודם.
"זה פה מתחת לבית, זה מה שיפה… כל יום שבו אנחנו לא הורגים האחד את השני זה בזבוז", ליהג שאולי. לקח כמה דקות עד שעזבנו הכול ורק הקשבנו לדבריו. כשניקינו את הדיסטורשן של טון הדיבור המגוחך הקבוע שלו, גילינו שדיבר נכוחה, שיוצרי התכנית השתילו בפיו סאטירה מצמררת. כשרואים כמה הקרב צמוד ומקוטב, דבריו צריכים לשלוח אותנו לחשבון נפש על קבלת השונה ממך וזאת ללא קשר למי שיצליח להקים ממשלה.
