נכון לשעה שבע בבוקר (יום ד') ובאופן פריך מאוד, נראה כי יש לראש הממשלה הנוכחי נתניהו אפשרות להרכיב ממשלה על בסיס מפלגות הימין והמפלגות החרדיות, וכן אולי "עריקים" כפי שרמז אתמול בנאומו. לשון המאזניים הברורה היא מפלגת ימינה, שהעומד בראשה, נפתלי בנט, כבר קיבל אתמול שיחת טלפון מראש הממשלה.
אבל אם המשימה היא להפליג בדמיון ולשרטט מעין ממשלה נשאפת על בסיס הנתונים הקיימים בינתיים, השאיפה שלי נוטה להרחבה של הקואליציה הצפויה. הלוואי ולממשלה כזו ניתן היה להוסיף גם את כחול לבן של בני גנץ, וכן את תקווה חדשה של גדעון סער. כן, אם ניטל עניין הפריטטיות שנתן לכחול לבן בחודשים האחרונים של הממשלה היוצאת כוח, שהיה כבר חסר פרופורציות ביחס לגודלה שהלך ונשחק בכנסת, הם יכולים להיות שותפים מצוינים. הייתי משאירה את פנינה תמנו-שטה בתפקיד שרת העלייה והקליטה, ומפקידה את מיכאל ביטון על משרד שאמון על חיזוק הפריפריה.
מקרב אנשי תקווה חדשה, שכדי למנוע בחירות חמישיות אולי יצטרפו לממשלה כמפלגה ולא בהתגנבות יחידים של עריקים, ניתן להעניק לזאב אלקין את חלומו הוותיק לכהן כשר חינוך, ולהשאיר את יועז הנדל כשר הממונה על התקשורת.
את תיק האוצר ניתן לתת לנפתלי בנט, ואת המשפטים, להפקיד בידיו של יריב לוין מהליכוד. בידי אנשי הציונות הדתית להניח את תיק ההתיישבות, כדי שיביאו לשגשוגה בכל רחבי מדינת ישראל, כולל יהודה ושומרון כמובן. בצלאל סמוטריץ' אולי שואף כבר ליותר, אבל בחודשים ספורים במשרד הוא הוכיח את יכולתו לעשות נפלאות בתחום התחבורה, ומדינת ישראל תיתרם רבות אם ישוב לשם.
על התרבות, הייתי מפקידה את המקום העשירי בליכוד, גלית דיסטל-אטבריאן, ועל תיק החוץ את יולי אדלשטיין. ומה עם הביטחון? כאן, אולי הגיע הזמן לנפץ מוסכמה ארוכת שנים, ולהניח אותו הפעם בידיה של שרה-אישה. אילת שקד, מישהו?
