הבוקר הזה (ד') התחיל אופטימי: נראה היה שיש סיכוי להקמת ממשלה. זה לא היה נראה קל או פשוט, אבל לרגע עלה הרושם שאולי נזכה סוף סוף לקואליציה יציבה ולמעט שקט ושלווה. אפילו על בנט כשר ביטחון והעברת תקציב מדינה הספקתי לחלום בזמן הזה, אבל אז לקראת השעה 10:00 הכול התחרבש. מפלגת רע"ם חצתה את אחוז החסימה, ופתאום הסיכוי להקמת ממשלה צנח אל מתחת לאפס.
מהבוקר אני יושב עם המחשבון ומנסה לחשב איך יכולה לקום כאן ממשלה, אך לא מצליח. המספרים לא מאפשרים הקמת ממשלת ימין, אך גם לא מאפשרים הקמה של מה שמכונה משום מה "ממשלת שינוי". כביכול טומי לפיד חזר אלינו בסיאנס.
המשמעות של המצב שנוצר היא נוראית, לא פחות. הכאוס הפוליטי שמדינת ישראל נמצאת בתוכו כבר למעלה משנתיים, יימשך לפחות עוד חצי שנה. ממשלה יציבה? הצחקתם אותי. תקציב מדינה? בחלומות הלילה. התמודדות מושכלת עם הקורונה? אולי במדינה אחרת. וכאן צריך לשים משהו קטן אבל חשוב על השולחן: יש משהו לא דמוקרטי בהתנהלות של גוש אנטי־ביבי שמצא לעצמו את השם המכובס "גוש השינוי". אין בישראל מועמד רציני לראשות הממשלה מלבד נתניהו. אין מישהו שעומד בראש מפלגה שקיבלה מספר מנדטים כזה שמאפשר לו לעמוד בראשות הממשלה. ולא, 18 מנדטים הם לא גודל של מפלגת שלטון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עשור לאביב הערבי: כיצד פורר דאע"ש את התדמית האסלאמית?
– בחירות חמישיות או ממשלה? תלוי בערבים ובעריקים
– שמחים בעבודתם: האנשים שלא נפלו בין החורים
בסופו של דבר נתניהו הוא ראש הממשלה היחיד שהעם בחר בו, אבל הגוש הנגדי מסרב להכיר בבחירה הזו. העובדה שמפלגות גוש אנטי־ביבי מסרבות לשבת איתו באותה ממשלה היא זו שמדרדרת אותנו לבחירות פעם אחר פעם.
ברור שראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום זו מציאות בעייתית, איש לא מטייח את זה. אבל מה האלטרנטיבה? המשך הכאוס הבלתי נסבל? האם סער, או אפילו לפיד, באמת לא מסוגלים לשבת בממשלה אחת עם נתניהו? המחיר שעם ישראל ומדינת ישראל משלמים על טרפת אנטי־נתניהו הוא עצום, ואף אחד לא עוצר לרגע ופשוט אומר די. הכול מטופש כל כך ואין אפילו מבוגר אחראי אחד שפשוט יעצור את הטירוף.
