הכניסה של רע"ם לכנסת: ניצחון האסלאם על הקומוניזם

מפלגת רע"מ היא המפלגה הגדולה והדומיננטית בחברה הערבית היום. במאבק בין האיסלאמיסטים לקומוניסטים בתוך החברה הערבית בישראל נצחו הראשונים. בזכות גישתו הפרגמטית והנאמנות לערכי האסלאם מנסור עבאס התגלה כנציג החברה הערבית הפופולארי ביותר מבין כל ראשי המפלגות האחרות: איימן עודה, אחמד טיבי וסאמי אבו שחאדה.

העובדה שהתנועה האסלאמית קבלה כמפלגה יותר מכל המפלגות הערביות האחרות מחזקת כמה דברים שהיו ידועים היטב אבל גם מלמדת על שינוי מגמה. ראשית, התברר שהחברה הערבית היא חברה שמרנית ומוסלמית. הרשימה המשותפת, אותן שלוש מפלגות של חד"ש, בל"ד ותע"ל, שילמו מחיר יקר על שגילו פתיחות כלפי זכויות הקהילה הגאה. פעילי רע"מ הכו במשותפת עם סרטונים בהם נראו נציגי המפלגה תומכים או מקדמים חקיקה התומכת בלהט"בים. הסרטונים לעגו לעאידה תומא סלימאן, לאיימן עודה ולח"כ אחמד טיבי. הם הציגו אותם כפוגעים בדת האיסלאם ובערכי המשפחה. לא עזרו לאחמד טיבי כל ההסברים וההתנצלויות שלו בכל התקשורת הערביים בהם הוא הצהיר על התנגדותו למצעדי גאווה וללהט"בים באופן כללי.

ח"כ עאידה תומא סלימאן הודתה שהקמפיין של פעילי רע"מ הפך אותם למעין אויבי דת האסלאם. "אנחנו מול מתקפה שקשורה לדת – כאילו גם עאידה וגם אנשי המשותפת תוקפים את הדת האסלאמית", אמרה בשיחת זום במהלך הבחירות, "מאשימים אותנו במתקפות על הדת. מאשימים אותנו בהובלת החברה למתירנות ונגד המסורת". בשורה התחתונה המצביעים הערבים השמרנים הסכימו עם המסר שהקומוניסטים פוגעים בדת ונהרו לרע"מ.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עשור לאביב הערבי: כיצד פורר דאע"ש את התדמית האסלאמית?
– בחירות חמישיות או ממשלה? תלוי בערבים ובעריקים
– שמחים בעבודתם: האנשים שלא נפלו בין החורים

רע"מ במובן הזה לא שונים מהחרדים ומאנשי מפלגת הציונות הדתית ונעם. כשנציג התנועה האסלאמית, עבד אל מאלכ דהמשה, מקלל בשידור חי את ח"כ לעתיד עיסאווי פריג' "יא להט"ב" הוא עושה את זה בלב שלם כי הוא יודע שבחברה ממנה הוא בא, ההזדהות של מרצ עם קהילת להט"ב – ראויה לגינוי.

התמיכה הגדולה ברע"מ מלמדת גם על התמיכה בכיוון אליו מוביל יו"ר המפלגה מנסור עבאס להפוך את התנועה האסלאמית ללשון מאזניים ולמפלגה המעורבת בפוליטיקה הישראלית. עבאס, חבר הכנסת הערבי המתון ביותר מבין ראשי המפלגות הערביות, שידר לאורך השנה האחרונה שהוא מוכן לשתף פעולה עם ממשלת נתניהו ומפלגות הימין תמורת טיפול באינטרסים של החברה הערבית.

עבאס בניגוד לשאר ראשי המפלגות נטול רטוריקה לאומנית ואנטי ציונית. בעוד שאצל עודה אפשר למצוא נאומים בשבח "שבירת ההגמוניה הציונית" ואצל טיבי ואבו שאחדה תמיכה פומבית במחבלים פלסטינים, אצל עבאס השפה מתונה, הוא לא מתלהם ולא מופיע בפסטיבלים של שחרור מחבלים.

אבל מפלגתו של עבאס וחבריה דווקא כן ישרו קו עם הרטוריקה הלאומנית והאנטי ציונית של שאר המפלגות הערביות. חברי כנסת של רע"מ ביקרו מחבלים ואת בני משפחותיהם. חברי הכנסת של רע"מ נכחו באירועים של מחבלים משוחררים. נציגים שלהם, כולל חברי כנסת בפועל, השתתפו בעצרות השחרור של המחבלת לינה ג'רובני שישבה בכלא על סיוע לג'יאהד האסלאמי לבצע פיגועים בישראל, והם גם הלכו לחלוק כבוד למחבל מחמוד ג'בארין, תושב אום אל פאחם, שרצח סייען. ויש עוד דוגמאות רבות לחיבוקי מחבלים ובני משפחותיהם מצד אנשי התנועה האסלאמית.

גם מנסור עבאס נצפה לפני שמונה שנים בבית משפחת בכרי ביישוב בענה. מהמשפחה הזו יצאו שני בני דודים שהיו חלק מחולייה שבצעה את הפיגוע בצמת מירון בשנת 2002. תשעה ישראלים נרצחו בפיגוע ההתאבדות בקו 361. מנסור עבאס נכח באירוע הזה שבו כל חברי התנועה האסלאמית באו לדרוש בשלומם של הורי המחבלים. באותה שנה הלכו נציגי התנועה האסלאמית לחלוק כבוד להורי המחבלים שבצעו את פיגוע ליל הקלשונים. 3 חיילים נרצחו בגרזנים וקלשונים על ידי ערבים ישראלים תושבי אום אל פאחם. כל בכירי התנועה האסלאמית, כולל מנהיגה הרוחני היום, השייח חאמד אבו דאבעס, ראו לנכון להתייצב בביתם של המחבלים ולשאת נאומים. מנסור עבאס אמנם לא נכח באירוע הזה, אבל מספר 2 שלו, ח"כ וואליד טהא, דווקא כן התייצב שם.

כלומר בתנועה האסלאמית יש מגמה סותרת ביחס להשתלבות בחברה הישראלית. בעוד יו"ר המפלגה מנסור עבאס משדר פתיחות ניכרת לטובת שיתופי פעולה עם הימין והחברה הישראלית, למפלגה שלו יש היסטוריה, קרובה ורחוקה, של פעילות אנטי ציונית.

לנסות לבנות קואליציה ימנית על אלו שרואים בציונות קללה ובאדמת אל אקצה והכותל המערבי – אדמת וואקף, יהיה צעד בלתי אפשרי עבור מפלגות הימין האידיאולוגי השותפות לנתניהו וגם לחברי הליכוד.

יחד עם זאת, הניצחון של התנועה האסלאמית ברחוב הערבי מלמד בעיקר על ההבנה שרוב הציבור הערבי בישראל הוא שמרן ודתי, הם לא פוסלים שיתופי פעולה עם מפלגות ימין או שמאל שבעיניהם הן אותן מפלגות ציוניות אבל גם לא מתכוונים להניח בצד את הזהות הפלסטינית הלאומית לטובת שיתופי פעולה. זהו בעיקר ניצחון השמרנות ואנשי הדת ברחוב הערבי.