יחץ
השנה כשנקרא את ההגדה הפה הסח לא יעסוק ביחץ, אלא ביחד. כיוון שהשנה למדנו עד כמה תחושת היחד נטועה בתוכנו וחבויה בשורשי עומק ובשורשי רוחב. זה בא לידי ביטוי בזמנים של עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע כשהצרות עושות אותנו צרור אחד, של לבבות נפלאים שיוצאים מגדרם להיטיב, ולהוציא את כל הטוב שבתוכנו, מן הכוח אל הפועל.
המגפה הזאת, שלקחה מאיתנו אנשים יקרים ללא הבחנה, מלמדת אותנו "שאו עיניכם וראו מי עשה אלה". חייבים להתבונן בטוב ובאור הגדול שהיה טמון בתוכנו ויצא לאור בימים אלה. שנה עברה, והשאלה היא מה עבר עלינו, פנימה? מה הבידודים אמרו לנו? מה הם עשו לנו?
הרי הבידודים חצו אותנו פיזית, אבל מצד שני חיברו אותנו פנימה ברמה הנפשית. המרחקים המדומים, נעלמו, הראייה הגדולה היא, רוני נומה הגנרל הגדול עם מעשיו הגדולים בבני ברק. בימים הכי קשים, של המגפה היה כאן את היחד שחיבר את היחץ והחציצות שאפיינו אותנו טרום המגפה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עשור לאביב הערבי: כיצד פורר דאע"ש את התדמית האסלאמית?
– בחירות חמישיות או ממשלה? תלוי בערבים ובעריקים
– שמחים בעבודתם: האנשים שלא נפלו בין החורים
ההגדה, מחזירה אותנו לצור מחצבתנו, ליסוד ושורש המגמה הכללית של העולם, להיות בני חורין. קבלנו את הכוח והזכות לבחור בכל רגע נתון בחיינו. אבל יותר מזה, קיבלנו את החובה להרגיש את יסוד חירותנו, דווקא מתוך החיבור לאחר. לזולת, לגר, לנזקק, ליתום, לעני, ליתום וכו'.
לכאורה החובה להתחבר לזולת היא תלות. אז איפה החירות? איפה העצמאות? אלא שהחירות היא אינה ההרגשה של השלימות האישית, וחוסר החיבור לסובב אותך. אלא דווקא, הרגשת היחץ-החצי, שמזקיקה חברה וחיבור, היא היא המגמה האמיתית של פסיפס עם ישראל. זה הרעיון הגדול של 4 בנים המוזכרים בהגדה. מכאן אנו רואים שמי שמרגיש יחץ, שזה אותיות חצי, הוא המתחבר ומבין את היחד.
הקברניטים בכל תחומי החיים הביאו אותנו עד הנה והשנה נשב בע"ה מסובין בלילה הגדול הזה כמו שראוי, בזכות פועלם של העוסקים במלאכה למיגור המגפה. תחילה, נאמר, הללויה לקב"ה כי לעולם חסדו. ולאחר מכן נודה לכל שליחיו, גדולים ופשוטים, חשובים וצנועים.
הכותב הוא רב האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב.
