זוכרים את התקופה שגירוש יהודים הפך ל"התנתקות", הפקרת ביטחוננו בידיו של רב המרצחים ערפאת ל"הסכם שלום" ומתוך כך קורבנות הפיגועים שהתפוצצו באוטובוסים הפכו ל"קורבנות השלום"? זוכרים שקסאמים הפכו בפיו של דב וייסגלס ל"חפצים מעופפים" ואיך מדי יום שמרנים הופכים אוטומטית ל"הומופובים" וימניים ל"גזענים" ו-"פאשיסטים"?
אז קבלו את המיתוג החדש לגוש שממש היום זכה ל-61 מנדטים. וייקרא שמו בישראל: "גוש השינוי". חוץ מלשנות (את זהותו של ראש הממשלה כמובן) אין להם שום דבר במשותף. "וגרו סער ואלקין עם איבתיסאם מרענה, ואביגדור ליברמן ויועז הנדל עם טיבי ירבץ". חזון אחרית הימים.
אבל לא רק בשמאל למדו לכבס מונחים ואת המציאות. אם גם אתם כמוני מגחכים כשאתם רואים אקונומיקה עם הכשר לפסח, מתברר שיש אבסורדים גדולים יותר: צייצנים מובילים במחנה הלאומי מנסים ביומיים האחרונים להכשיר את המפלגה המייצגת של התנועה האסלמית רק כדי להרכיב קואליציה בראשותו של בנימין נתניהו. ותודו שזה משהו שלא הייתם מדמיינים, גם אחרי השנתיים המופרעות האלה עם ארבע מערכות בחירות, שתזכו לראות במו עיניכם.
אין ברירה אלא לעמוד ולהשתאות על היכולת האתלטית, הגמישות הרעיונית והחריפות השכלית הנדרשת כדי להתפלפל ברמה כזו שתכשיר את התנועה האסלאמית שעברה ליבון לחומרה. ובראש הטור צועד, איך לא, שמעון ריקלין:
ואם חשבתם שזה רק מחוסר ברירה, ריקלין מבהיר:
והנה השוואה שצייץ רוברט רבין, בין עוד ציוץ אחד מהשבוע (מימין) ואחד מלפני שנה:
וזה לא רק ריקלין:
מה שעמיאור ידידי, בעצם אומר פה זה "שזה לא אותו דבר".
והרשימה לא תהיה מלאה אם לא נצרף אליה את האירוע הפנים ליכודי שגרם לנתניהו להכריז על הדממה תקשורתית ועוצר ראיונות. השר הנגבי התראיין ואמר כי יש היתכנות פוטנציאלית בהקמת ממשלה עם רע"ם והראה, שוב את שחצנותו מול ח"כ שלמה קרעי:
הנגבי: חבר הכנסת שלמה קרעי? אני אעשה גוגל | צפו pic.twitter.com/1R7zCtd3MW
— החדשות – N12 (@N12News) March 24, 2021
ועל כך השיב לו קרעי:
מימין ובכלל זעקו על שבירת הכלים בשמו של נתניהו:
ומשמאל, באופן די מתבקש הסתלבטו בלי סוף:
וכמו שחזו בפיד ימין, ההכשר מימין התקבל בשמחה בפיד הנגדי:
ואחרי כל החגיגה הגיע יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' ושם ברקס לכל החגיגה:
אבל אם בענייני צביעות עסקינן, העובדה שבתקשורת הכללית החליטו להבליט פתאום את חיבתו של מנסור עבאס בטרוריסטים רק בגלל העובדה שיש סיכוי אפסי שזה באמת יקרה באמת הוכיחה בפעם המי יודע כמה מהם שיקולי העריכה במערכות החדשות בישראל:
ולמי שלא מכיר, ישי פרידמן עורך עיתון שביעי וכותב טור במקור ראשון, פרסם בשנים האחרונות עשרות כתבות שהראו לציבור מיהם חברי הרשימה המשותפת ועד כמה הם מחבבים טרוריסטים וישמחו לראות בחיסולה של ישראל כמדינה יהודית.
אולי כל מה שנתניהו צריך כדי שהתקשורת תעסוק במעלליהם של הרשימה המשותפת זה לפתוח איתם במו"מ על כניסה לקבינט המדיני ביטחוני.
בני, תישאר
אם היה חסר לכם, אז קבלו את הוכחה מספר 143,589 שהטוויטר היא בועה שעלולה לבלבל את כל מי ששוכח את זה. לדעתי כמעט אף אחד לא צפה את ההישג המדהים של שמונה מנדטים לכחול לבן, אבל מי שהיה בטוויטר וצפה באייטמים שהגיעו גם לתקשורת הכללית היה בהלם מוחלט כשהתברר הפער בין הקמפיין שקרא לגנץ ללכת הביתה במודעות בעיתונים של "חברים" לנשק, ובציוצים מעליבים. הנה תזכורת קטנה לדוגמה:
וגם אחד, אביגדור ליברמן שקיבל בסוף הרבה פחות קולות מגנץ:
וכך זה נראה אחרי שהתבררו התוצאות:
לרן שריג היה ניתוח משלו לפער בין הטוויטר למציאות:
בכל מקרה, מניסיון העבר, לא הייתי ממהר לקבוע שהצייצנים למדו את הלקח. אחרי הכול, בשביל מה יש לך פרופיל בטוויטר אם לא בשביל לערבב היטב משאלות לב עם פרשנות מלומדת. ולמרות זאת, יש שני עיתונאים שצייצו השבוע את האמת. עובדה פשוטה שעיתונאי ביום רגיל לא יעז להביע בפומבי. יאיר שרקי מחדשות 12 ומורן אזולאי מYNET חשפו, בציוץ אחד שאחרי כל הידענות, הפרשנות והנחרצות, הם לא באמת יודעים יותר מהשאר לענות על השאלה "מה יהיה?"
ואם החיבור לטוויטר זו הבעיה, וכל הפוליטיקאים שמחוברים אליו חוששים ממה יצייצו עליהם אם יעשו צעד "לא נכון", אז הפתרון הוא בדיוק בצד השני כפי שהציע חברי, יקי הפשטיין:
הג'ינג'י עם המקלדת
אפילו אירוע שולי כמו זה שמיד נתאר, הצליח לעורר דיון שלם בפיד הבחירות העמוס לעייפה בחישובי מנדטים, אחוז חסימה וחוק "באדר-עופר".
אורלי עדס: "יש עיכוב בפרסום התוצאות כי הבנאדם שמטפל בהזרמת הנתונים קרס מעייפות והלך לישון. מחכים שיתעורר"#מה
לצחוק/לבכות? ??♂️??♂️ pic.twitter.com/DmBPPf0CDh
— ?️?? Shtantz (@Shtantz) March 24, 2021
באופן נדיר ביותר, הפיד לא התחלק בשאלה איך להתייחס לפרשה לפי האהדה לביבי. היו כאלו שראו בזה עוד דוגמה לפארטץ' שבו אנו מתנהלים כמו ה"ג'ינג'י עם המפתחות" של אפרים קישון. מדינה שלימה ושני גושים מתנדנדים מחכים לתוצאות אבל יש רק בחור אחד במדינה שיכול לעשות את העבודה הזו והוא פשוט הלך לישון. מצד שני, היו גם לא מעט שפרגנו, כמו עקיבא נוביק שהעריץ:
מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית שניסה לחקות:
הכתב של קול ברמה דווקא כן ערך השוואה לביבי:
משה ויסטוך מ"שביעי" לקח את זה למקום אחר לגמרי:
גם גלי גינת, כתבת "זמן אמת" תהתה על העליהום:
ורפי ביטון פשוט דאג לבחור:
משהו קטן וטוב
בתוך כל סערת הבחירות, הוויכוחים בין הגושים והטחת ההאשמות ההדדיות, אנחנו מפספסים את ההודאה לקב"ה ולשליחיו, על הנס הגדול שקרה לנו. בדיוק לפני שנה היה עם ישראל כולו בסגר מפחיד וקשה. קשישים נאלצו לחגוג בבדידות קשה את ליל הסדר, מספר החולים והמאושפזים הלך ועלה, ועם ישראל עמד ערב פסח כשהעתיד נראה מפחיד ומאיים ממגפה עולמית שהפוך את עולמנו.
ה"בעיה" בהנהגה האלוקית בדרך הטבע היא שהניסים הם לא כאלה שהופכים ל"ארוע". להבדיל ממכת בכורות, קריעת ים סוף או ה"מן", הכול קורה בדרך הטבע ואין נקודת ציון אחת שבה אנו עוצרים ואומרים תודה. אז ממש השבוע, הנה שני ציוצים שמספרים את כל הסיפור על הפער בין פסח אשתקד, לשנה הזו בצירוף הפסוקים ממזמור קכ"ו בתהילים:
"אז יאמרו בגוים, הגדיל ה' לעשות עם אלה"
"הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים"
ד"ר נפתלי גרוס שלח לי הלילה וידאו שלו קופץ מרוב שמחה במחלקת הקורונה הנסגרת, וצירף גם טקסט מרגש: pic.twitter.com/pVSGu2jNBP
— סיון רהב מאיר Sivan Rahav Meir (@SivanRahav) March 22, 2021
