אחרי שנה של סגרים ונפטרים, ביום הבחירות לא נותר זכר לפגעי המגפה. התהליך הדמוקרטי לא ניזוק מחשש להדבקה המונית במוקדי ההצבעה, קלפיות החולים והמבודדים נותרו שוממות. ההיערכות המיוחדת של ועדת הבחירות המרכזית הייתה לשווא. גם באולפני הטלוויזיה המסכות נעלמו. במטות פעילים חגגו והתאכזבו בצפיפות וללא ריחוק חברתי.
הבטיחו שהקורונה תשנה את הציוויליזציה, שהעולם שאחריה ייראה אחרת, אבל לפחות במבחן הפוליטי המקומי היא לא משאירה אפילו חותם קל. בסוף שנה של מגפה עם נזקים אדירים, המצביעים הישראלים גלשו בטבעיות אל מחנות העולם של אתמול. שנת הבלהות החולפת הודחקה לטובת שאלת נתניהו, שניצבה במרכז שלוש המערכות הקודמות ותקועה כעת גם בלב תוצאותיה של הרביעית. ושוב התיקו הארור.
המפלגות שהתמקדו בכשלי הממשלה מול הנגיף – ימינה ותקווה חדשה – נשחקו עד דק: גדעון סער העניק את המקום השני ליפעת שאשא־ביטון, יו״ר ועדת הקורונה הלעומתית, וסיים עם שישה מנדטים, רחוק מחלום ראשות הממשלה. נפתלי בנט יצא למסע הפרנסה עם עשרים מנדטים על הנייר, וחזר מסינגפור עם שבעה. החלופה העקבית שהעמיד לנתניהו בשאלת הטיפול בנגיף התמוססה.
גם הקרע החברתי שהביאה הקורונה התאדה בקלפיות. שנה של רגש אנטי־חרדי גואה סביב הפרות הקורונה לא הותירה זכר בדפוסי ההצבעה. אביגדור ליברמן, שניהל קמפיין אנטי־חרדי מובהק, התכווץ. יאיר לפיד, המזוהה גם הוא עם הנושא, לא רשם הישג חריג. באופן אירוני, הביטוי הישיר היחיד של שנת הקורונה בקלפיות היה בהיחלשות המפלגות החרדיות. ש״ס ויהדות התורה איבדו עשרות אלפי קולות שזלגו לסמוטריץ', מתוך זעם על הנציגים שלא עמדו בפרץ למען המגזר המוכה בעיני עצמו. בניתוח הקלפיות, גם התופעה המרתקת הזו מוגבלת בהיקפה ונוגעת לקבוצות הפריכות יותר בפריפריה של הזרם החרדי המרכזי.
הקלות הבלתי נסבלת של שכחת תלאות השנה האחרונה היא ההוכחה הטובה ביותר לעוצמת פלא החיסונים, שגם הוא לא ממש בא לידי ביטוי בקלפיות. מבצע החיסונים חילץ את נתניהו מעמדת נחיתות אחרי שנת הקורונה כשהשכיח את המגפה, אבל לא העניק לו בונוס על הובלת הפתרון. מתברר שאפילו מגפה עולמית מקוללת קל לרפא יותר מאשר את הפוליטיקה הישראלית החולה.
כדי למנוע בחירות חמישיות, אפשרות סבירה ביותר נוכח התוצאות, דרושה שוב התרת נדרים. ההבטחות, החרמות והפסילות אינן מאפשרות לאף מחנה להציג ממשלה. השמאל־מרכז כבר הושיט ידו לאחדות באמצעות בני גנץ והולך שולל. לכן יידרש פתרון אחר: עריקים יחידים או מפלגות שלמות יצטרכו לשבור את מילתם, אבל הפעם בימין. קואליציות שונות ומשונות מורכבות ומפורקות באולפנים. הזיות האתמול הן העתיד. ספק מה יותר דמיוני: שגדעון סער ישלים לנתניהו 61, שהליכוד יקים ממשלה הנשענת על התנועה האסלאמית, או שגוש השמאל ימליך את בנט עם שבעה מנדטים. המכנה המשותף לשלוש האפשרויות: אין ממשלה בלי נפתלי בנט.
התרחיש הראשון הוא הפשוט ביותר והמועדף על נתניהו, אבל סער כבר שלל אותו נחרצות אחרי פרסום התוצאות: זאב אלקין וגדעון סער, יפעת שאשא־ביטון ושרן השכל, שנבחרו רק לפני שנה בתוך רשימת הליכוד, כבר היו חלק מקואליציית נתניהו תחת כתב אישום. גם עכשיו הם מתקשים להציג הסבר אידיאולוגי מדוע למנוע זאת. סער עצמו נימק מדוע ראש הממשלה יכול להמשיך בתפקידו תוך כדי משפט. גם כשהתמודד נגד נתניהו בפריימריס הוא לא טען שמהותית זה פסול, אלא שנתניהו לא מסוגל פוליטית. ובכן, אם סער רק יתפשר, זה אפשרי בהחלט. גם אם יתעקש לעמוד בסירובו, שני עריקים מתקווה חדשה יכולים להפוך לסיעה עצמאית ולמנוע בחירות. ככל שהזמן יעבור, כך יכבד הלחץ שיפעיל הימין.
התרחיש השני דורש המרת דת של אגפים נרחבים בגוש נתניהו: אי אפשר להקים ממשלה עם בן־גביר, סמוטריץ' ועבאס, אבל קמפיין הבזק להכשרת התנועה האסלאמית שמנהלים חלק ממקורבי נתניהו מתבסס את המחשבה שאפשר פשוט להקים ממשלה בלעדיהם. לנתניהו מספיק שרע"ם ובן־גביר ייעדרו מהמליאה כדי להשביע ממשלת מיעוט. איש מהם לא יתבקש לתמוך בה, אלא פשוט לא להפריע. זה מהלך מסוכן פוליטית; הכשרת רע"ם כשותפה לגיטימית, גם בהימנעות, תספק לגיטימציה למהלך דומה עם הרשימה המשותפת בצד השני, שכמובן עשוי להגיש הצעה טובה לא פחות למנסור עבאס.
גם האתגר הפנימי שצפוי לנתניהו לא מבוטל. מעבר לנסיגה מהתבטאויותיו המפורשות ערב הבחירות, הוא יצטרך לפרק את כיסי ההתנגדות שמסתמנים בימין: יו"ר הציונות הדתית כבר הודיע שלא יאפשר זאת, וכך גם כמה חברים בליכוד. עיתונאים המזוהים עם נתניהו, משפחות שכולות וכמובן סער, ליברמן ובנט, לא יאפשרו לו לרקוח עסקה בערפל עם מפלגה אסלאמית שאמנם מושיטה כעת יד לשותפות, אבל בעברה טמונות התבטאויות תמיכה בטרוריסטים.
גם אם יימצא הפעלול הפוליטי שיאפשר לנתניהו לצלוח את ההצבעה, השאלה הכבדה היא מקומם של ערביי ישראל כחלק לגיטימי מהשלטון, ובתחום הזה רק הליכוד יכול. נתניהו, שניהל קמפיין שלם על בסיס ההאשמה שכחול לבן תישען על אצבעות חברים מהמשותפת כדי להשביע ממשלת מיעוט, בוחן כעת בעצמו מהלך דומה.
הסכם פוליטי עם מנסור עבאס יכול להיות היסטורי לא פחות מהסכמי אברהם עם האמירויות. המודל שיוצע למנהיגות הפוליטית של אזרחי ישראל הערבים זהה למה שהוצע לנסיכים במפרץ: הניחו את הסוגיה הפלסטינית בצד והתמקדו בכל השאר, בדגש על האינטרס הביטחוני המשותף והרווחה הכלכלית. הפתרונות של מנסור עבאס במקום המלחמות של מחמוד עבאס.
השנתיים האחרונות העבירו את החברה הערבית תהליך מואץ של מעורבות. מאפס התעניינות במועד א' ועד לשיא ההצבעה במועד ג', בחסות האחדות של המשותפת והתקווה להיות חלק מגוש גנץ. אחוז ההצבעה הנמוך הפעם מכווץ את הייצוג הערבי, אבל חמשת המנדטים של עבאס שווים יותר מ־15 של המשותפת.
יש גם ממשלה שלא תדרוש הפרה של אף הבטחה: אם כל חברי "גוש השינוי" יחליטו להמליץ על בנט לנשיא, הוא יכול להפוך לראש ממשלה עם שבעה מנדטים. הדילמה של יו"ר ימינה אכזרית: האם להשלים לנתניהו ממשלת ימין־חרדים בתקווה לרשת אותו בהמשך כמנהיג המחנה, או לעשות אקזיט שיכניס אותו לבלפור מחר בבוקר באדיבות מרצ והעבודה, אבל עלול לשרוף אותו בימין לטווח הארוך. זו תהיה ממשלה קצרת ימים ורבת ניגודים. הגוף בשמאל העמוק, הראש בימין האידאולוגי, והמרכז בידי לפיד שכוחו פי שניים וחצי משל בנט.
כדי להכשיר מהלך כזה בנט יעדיף שנתניהו ינסה קודם וייכשל. רק אז יצבור לגיטימציה בתוך מפלגתו שלו, כדי למנוע בחירות חמישיות, ואולי גם ישכנע את שאר אגפי הימין והחרדים להירתם למהלך, אחרי שנתנו קודם צ'אנס לנתניהו. בניגוד לחולשת הקמפיין, בנט מצטיין במשא ומתן. מי שקיבל את תיק הביטחון עם שלושה מנדטים, עשוי להשיג את ראשות הממשלה עם שבעה.
לפני הבחירות בנט עצמו הודה שזה מוגזם. שלשון מאזניים חד־ספרתית לא תוכל לדרוש את הראשות. הוא ניסה לשרוד מעל רף עשרת המנדטים, אבל כשעלה על המגרש לשחק מול סער גילה שהוא נקלע לדרבי עם סמוטריץ'. תיאורטית, השניים שחלקו מפלגה עד לפני חודשיים יכולים להתאחד שוב למפלגה דו־ספרתית, אבל ההרכב של הציונות הדתית, עם עוצמה יהודית ונעם, כבר לא יאפשר זאת. הפרידה בין המחנות סופית. כעת סביר יותר שימינה ותקווה חדשה יחברו זו לזו.
הריצה בשני ראשים – ליברלי וחרד"לי – ריסקה את הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית לשפל במועד א', אבל הביאה אותה לשיא במועד ד'. לא מפלגת הציונות הדתית על גווני החרד"ל שבה, אלא הציונות הדתית כמגזר. בנט וסמוטריץ' גרפו 13־14 מנדטים. יחד עם הח"כים הסרוגים בליכוד, תקווה חדשה, כחול לבן ויש עתיד – יש יותר מעשרים חברי כנסת סרוגים. הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית רחב ומגוון הרבה יותר ממפלגת הציונות הדתית.
זו הייתה שעתם של הקצוות. הסקרים שחזו ארבע מפלגות על סף אחוז החסימה, לא שגו אלא שינו את המציאות. ההצבעה האסטרטגית הנרחבת בימין ובשמאל הייתה הפעם מאפיין בולט. לפיד נזהר לא למעוך את מרצ והעבודה, נתניהו התאמץ לסייע לציונות הדתית. המרכז זלג אל השוליים כדי להגן על הגוש, ומפלגות קצה תפחו מעבר למספר תומכיהן הטבעי. אבל במקום יציבות, התוצאה היא ערעור של המערכת. נקודה למחשבה בדרך לבחירות החמישיות.
