אתגר גדול מאוד עומד בפני מוזיקאי כאשר הוא ניגש לתרגם שיר. עליו להלביש מילים חדשות על מנגינה כתובה תוך שמירה על תוכן דומה, חרוזים ומצלול. מצלול הוא האופן שבו הפה מתנועע בזמן הגיית המילים.
מתרגם שעושה שימוש בעיצורים דומים (כמו אותיות בומ"פ השפתיות כנגד אותיות B,M,P הלועזיות) וכן בתנועות דומות (כמו קמץ ופתח כנגד אות הניקוד A או צירה וסגול כנגד אות הניקוד E) שומר על מצלול תקין, וכך התרגום מתיישב חלק ויפה במנגינה של השיר המתורגם.
בשנת 1986 הזמר חיים משה צפה בהופעה של הזמר היווני יורגוס דלארס בניו יורק. משה נהנה מההופעה וכשחזר לארץ ביקש מעוזי חיטמן שיתרגם לו את אחד משיריו של דלארס שנקרא "אולה קלה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חמש הקושיות של מקור ראשון
– רגע לפני פסח: אזהרת כניסה לנחלים בצפון
– המתווה שיאפשר הקמת ממשלת ימין על מלא
עוזי לא ידע יוונית, אז הוא בחר לוותר על התוכן המקורי ולתרגם את השיר על פי המצלול. השורה הראשונה בשירו של דלארס נשמעת כך: "'אולָה קלָה אולֵה אורֵאָה", ועוזי כתב "אוי לכלה אוי להוריה".
אך עוזי הרגיש שהתוכן הקומי פשוט לא מתאים למנגינה הנינוחה, וצריך לחבר בשבילה משהו הרבה יותר משמעותי. כך נולד השיר "תודה" שהפך לקלאסיקה ענקית בביצוע של חיים משה ובהמשך גם לביצוע של עוזי חיטמן בעצמו.
תודה – חיים משה
"תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים, חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח ולב סולח
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת, אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים"
(מילים: עוזי חיטמן, לחן: סטברוס קיומדזיס)
אין ספק שמי שזוכה לשיר את השיר הזה בכוונה תוך הזדהות עם כל שורה ושורה הוא אדם מאושר.
חשוב לשים לב לכך שכל אחד מבתי השיר נפתח בשורה "תודה על כל מה שבראת – תודה על מה שלי נתת". הפזמונאי מתחיל את תודתו לקב"ה על כל מה שברא, למרות שהוא מדגיש שלא כל הנברא שייך לו.
אחרי השורה הראשונה מוטלת עליו החובה לפרט על מה הוא מודה בעצמו; אור עיניים, חברים וכו'.
אפשר לומר שיש כאן רמז למי ששומע את השיר. כל מה שמפורט בשיר הוא אישי – של עוזי, אבל לכל אחד מאיתנו יש חובה לשיר בעצמו "תודה על כל מה שבראת- תודה על מה שלי נתת" ולהמשיך ולפרט את התודות הגדולות והקטנות שלו.
בפרשה שלנו מסופר לנו על קורבן מיוחד – קורבן התודה. קרבן שכשמו כן הוא – נועד להביע תודה לאלוקים. התודה הוא קורבן נדבה, קורבן שכל אחד יכול להקריב על פי רצונו האישי, ובניגוד לעולה ולשלמים, התודה אף פעם לא מוקרב על ידי הציבור.
מבחינת התהליך, קורבן התודה זהה לחלוטין לקורבן שלמים מלבד שני הבדלים. הראשון הוא שיחד עם הקורבן צריך להביא 40 חלות מכמות קמח עצומה (נפח כולל של 50 – 86 ליטר), וההבדל השני הוא שלעומת עת אכילת השלמים (יום, לילה ויום), קרבן תודה נאכל רק יום ולילה, אחר כך הוא הופך ל"נותר" ועליו להישרף.
הנצי"ב מוולוזין בספרו "העמק דבר" מסביר את שני ההבדלים. על מקריב קרבן התודה לאכול כמות גדולה מאוד של אוכל בזמן קצר על מנת ש"ייאלץ" להזמין חברים ובני משפחה רבים שיסייעו לו לסיים הכול בזמן. כך התודה של המקריב לקב"ה תתפרסם ורבים יצטרפו אליה.
עוזי חיטמן מודה בשיר לבורא עולם על כל הטוב שנתן לו ושבזכותו הוא קיים. האמת היא שכל הדברים עליהם הוא מודה בשיר קטנים ופשוטים, אבל אלה הדברים עליהם הוא בוחר להודות. עכשיו כשהשיר מפורסם ברבים אנחנו, כאמור, צריכים להצטרף ולהודות על הדברים שיש לנו להודות עליהם.
חז"ל אמרו שבעתיד כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן התודה. אולי למעשה גם היום, כשאנחנו לא זוכים להקריב קורבנות בפועל, תודה זה הקורבן היחיד שאנחנו עדיין יכולים "להקריב" אותו. לפקוח את עינינו ולראות את הטוב שנתן לנו הקב"ה, לשיר על כך ולהצטרף איש לתודת רעהו.
שבת שלום ופסח שמח!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
