מצביעי רק ביבי – הפסדתם. שוב. אין דרך להתחמק מזה. בפעם הרביעית בתוך שנתיים, דמותו של בנימין נתניהו לא מצליחה לרכז סביבה 61 מנדטים מיוחלים להקמת ממשלה יציבה ומתפקדת, שלא לדבר על רוב גדול מכך.
הפעם, בבחירות הרביעיות שהתקיימו השבוע, התנאים היו אופטימליים מתמיד: מבצע החיסונים המרשים, שאין לו כרגע אח ורע בעולם כולו, הביא את מדינת ישראל ביום הבחירות למצב של ניצחון כמעט מוחלט על המגפה. עם כל הניסיונות של המקטרגים והמגמדים – כולל רבים בתקשורת – אין ספק שנתניהו חתום ציבורית על ההצלחה האדירה הזו. היא הייתה אמורה להביא לו ממשלה, או לפחות להביא את מפלגתו להישג מרשים. שניהם לא קרו. ממשלה לא נראית כרגע על הפרק, לשם כך יצטרך נתניהו לשכנע את בנט בתור התחלה, אבל גם זה לא יספיק והוא ייאלץ להסתמך על קולות מפלגת רע"ם או לנסות ללכוד עריקים ממפלגת סער, שני תסריטים לא אופטימליים מבחינתו. הליכוד איבד שישה מנדטים לעומת הבחירות שעברו. קוראים לזה כישלון.
והכישלון הזה רק נעשה צורב עוד יותר כאשר בצד השני יש אוסף מפלגות שאין ביניהן קו אידיאולוגי מחבר. אין שום קשר בין אביגדור ליברמן לניצן הורוביץ, בין יאיר לפיד לרשימה המשותפת, בין מרב מיכאלי לגדעון סער. השמאל בישראל הוא זרם אמנותי יותר מאשר כוח פוליטי, ובכל זאת הוא מצליח פעם אחר פעם אחר פעם לכפות תיקו על מנהיג הימין, שלכאורה אמור להחזיק תחתיו רוב פרלמנטרי בלתי נתפס של כשמונים מנדטים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לכבוד פסח: העוגה שתגרום לכל האורחים לקנא בכם!
– המדריך המלא לפסח: איך מכשירים את מנסור עבאס לקואליציה?
– שעון קיץ: הלילה מזיזים את המחוגים שעה קדימה
התרגלנו מהר מאוד לכך שליברמן נספר בגוש השמאל, אבל בוחריו של ליברמן הם ימין במאה אחוז. אני האחרון לסנגר על ליברמן, שהפך לסוכן שנאה מסוכן, אבל אנחנו מדברים עכשיו על נתניהו, והעובדה שבוחרי ישראל ביתנו נספרים בגוש השמאל היא גם אחריותו, פרי היחסים המורעלים בין שני הפוליטיקאים ששיתפו פעולה שנים רבות וכיום מתעבים זה את זה ברמות הגבוהות ביותר. הסיפור עם סער שונה, ודאי לא תוסס וחומצי כמו עם ליברמן, אבל בגדול זהו אותו הדפוס: בכירים פוליטיים שמאסו בנתניהו ובשלטונו ארוך השנים, מסיבות כאלה ואחרות, ומפנים לו עורף באופן שפוגע בגוש האידיאולוגי שלהם עצמם. התרגלנו, אבל מדובר בטירוף הדעת.
מצביעי רק לא ביבי – הפסדתם. שוב. אין דרך להתחמק מזה. בפעם הרביעית בתוך שנתיים אתם לא מצליחים לרכז סביבכם 61 מנדטים מיוחלים שישימו קץ לשלטונו של מי שהפך לדמון שלכם, בנימין נתניהו.
הפעם, בבחירות הרביעיות שהתקיימו השבוע, התנאים היו אופטימליים מתמיד: משבר כלכלי עמוק כתוצאה מהקורונה, שאמנם נעלמת אבל גבתה את חייהם של למעלה מ־6,000 ישראלים, ושמשקעיה בדמות אבטלה גבוהה ובור עצום בתקציב יישארו איתנו בשנים הקרובות: כל אלה היו אמורים לשכנע עוד אנשים שהגיע זמנו של ראש הממשלה ב־12 השנים האחרונות ללכת הביתה.
הפעם גם הייתה לכם קואליציה שאפשרה – לראשונה – לכל איש ימין להצטרף אליכם. מפלגתו של גדעון סער הייתה אמורה להיות הגשר לליכודניקים ולאנשי ימין אחרים שמאסו בנתניהו אבל מעוניינים בכל זאת להצביע למישהו שהם סומכים עליו ועל עמדותיו. ובכן, זה לא קרה. תקווה חדשה הפכה לתקווה חלשה, באחת ההתרסקויות הגדולות בפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים. "מועמד לראשות הממשלה", הכריזו שלטי חוצות על גדעון סער, והם טרם הספיקו להתחלף כשעמודת המנדטים שלו כבר הראתה את המספר המביש שש.
כעת אתם ניצבים שוב מול שוקת שבורה. גם אם תצליחו איכשהו להרכיב איזו קואליציית תיעוב נגד נתניהו, שתתעלם מההבדלים האידיאולוגיים הבסיסיים ביניכם, עדיין תיאלצו להסתמך על שתי המפלגות הערביות – המשותפת ורע"ם – כדי להקים ממשלה. אתם יודעים שזה לא יקרה. במאמר מוסגר אציין שהגיע הזמן לשתף את ערביי ישראל במשחק הפוליטי, עד הסוף, כולל שרים וראשי ועדות. אבל את התקדים הזה יוכל לעשות רק הימין. השמאל חלש מכדי להוביל את ההבקעה הזו.
זה המצב שאנו מצויים בו: כל כך הרבה אנשים איכותיים, עם כל כך הרבה רצונות ושאיפות בכל כך הרבה נושאים שעל סדר יומה של המדינה, וכל מה שמעניין אותם הוא נושא אחד ויחיד – נתניהו. התרגלנו, אבל מדובר בטירוף הדעת.
מדינת ישראל, הפסדת. שוב. אין דרך להתחמק מזה. בפעם הרביעית בתוך שנתיים, אזרחייך, משני צדי המתרס, לא מצליחים להבקיע ולקבל הכרעה.
מערכות הבחירות הללו כבר עלו 12 מיליארד שקל. סכום בלתי נתפס שהיה יכול לשמש את כולנו בדברים רציניים, ובמקום זאת נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה בשביל עוד מאותו הדבר, אבל בדיוק מאותו הדבר. במקום להתעסק בדברים החשובים באמת כמו יציאה מהתהום הכלכלית שפעורה לפנינו, לטפל באיראן שלא עוצרת לרגע את התקדמותה בניסיון להשמידנו, לקדם תשתית תחבורה שתאפשר למי שגר באזור המרכז להגיע ממקום למקום עם רכב גם כשאין סגר, להזרים כסף למערכת הבריאות, להזניק את מערכת החינוך, לשפר ולרפא עשרות ומאות נושאים גדולים וקטנים שאנו מזניחים כבר כל כך הרבה זמן בגלל ההתעקשות שלנו לומר "כן" או "לא" לאיש אחד, אנחנו מתעקשים להמשיך ולבוסס באותה ביצה עכורה ששום דבר טוב לא יצא ממנה.
התרגלנו, אבל מדובר בטירוף הדעת. היינו אמורים ללכת לבחור את הכנסת ה־25 רק ב־2044. בקצב הזה נלך לבחור אותה עוד השנה, וגם ב־2044 עדיין נתעסק ב"כן ביבי" וב"לא ביבי".
