"מחובתנו לעשות הכול, אבל הכול, כדי למנוע בחירות חמישיות", הודיע יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר לתקשורת בבוקר שלאחר הבחירות. המילים "אבל הכול" סימנו את היעד: הרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) בראשות ח"כ מנסור עבאס.
בליכוד מבינים שתוצאות הבחירות מאלצות את המפלגה להפגין גמישות פוליטית, וזהו אחד הדברים המעניינים והטובים ביותר שקרו במערכת הבחירות הזאת. הדעה הרווחת בציבור היא שהאינטרס הפוליטי לרוב אינו פוגש את האינטרס של הציבור, אך זוהי טעות. נכון שלפוליטיקאים יש שאיפות אישיות להתבלט ולצבור כוח וכבוד, אבל לא פעם הצורך הפוליטי הבסיסי ביותר – לשרוד – עשוי להוביל לדברים טובים. מתוך שלא לשמה בא לשמה.
דוגמה מובהקת לכך היא מבצע החיסונים. נכון שנתניהו רצה להביא חיסונים לאזרחי ישראל כדי למגר את המגפה ולהציל נפשות, אבל אפשר להעריך בביטחון שבחודש דצמבר נתניהו צפה גם פני עתיד ורצה להגיע ליום הבחירות בחודש מרץ כששיעור גדול מהישראלים מחוסנים. זה מסביר אולי חלק מהדרייב שלו (שלושים שיחות למנכ"ל פייזר) להציב את ישראל במקום הראשון במדינות העולם בהתחסנות. שוב, זה לא נאמר בהכרח כדבר שלילי, אלא כהמחשה לאופן שבו אינטרס אישי, להיבחר שוב, פוגש אינטרס ציבורי, להגיע לבחירות במצב בריאותי טוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כשמשפטנים שולחים ידם לפוליטיקה, הציבור רואה בהם פוליטיקאים
– על קורונה, טוויטר וחומוס: יעל שבח ויותם זמרי חוזרים לחיים
– בחירות 2021, תם ולא נשלם
במשך שנים האינטרס הציבורי לייצוג רחב של האוכלוסייה בממשלה לא פגש את הצורך הפוליטי, ו־20 אחוזים מאזרחי המדינה, האזרחים הערבים, נותרו מחוץ למערכת קבלת ההחלטות. נכון שכבר היה שר ערבי בממשלה, ראלב מג'אדלה ממפלגת העבודה, אבל הקונסטלציה הפוליטית הייתה שונה, ועם כל הכבוד למשרד המדע, התרבות והספורט, קשה מאוד להותיר בו רושם לדורות.
כעת אנו עדים לרגע יוצא דופן שבו המנהיגים היהודים ומנהיג המפלגה האסלאמית מזהים את הקרבה בין הצורך הפוליטי לצורך הציבורי. גלגלו את זה רגע בראש: בימים אלה ח"כ מנסור עבאס הוא הדמות המחוזרת ביותר בישראל. מי אמר שהפוליטיקה הישראלית משעממת?
ההישג של מנסור עבאס, שהגיע מתוך מחשבה פורצת גבולות, עלול להיעלם כלעומת שבא אם לא יתורגם להישגים פוליטיים ולעובדות בשטח. אם עבאס לא יספק את הסחורה הוא יוחלף מהר מאוד. שני המחנות פונים אליו, גם הגוש של נתניהו וגם הגוש המנוגד. בינתיים הוא נהנה מכל העולמות, וכמו סטארטפיסט שמאמין במוצר שלו, מחכה שהמחיר יעלה.
מי שמסייעים למניה שלו לעלות ב־48 השעות האחרונות הם מובילי דעת קהל ימנים ברשתות החברתיות, שעסקו בהכשרת האפשרות של הקמת ממשלה שתישען על הימנעותה או תמיכתה של רע"ם. היה צריך לנקות את מסך הפלאפון ולשפשף את העיניים כדי להאמין שהאותיות הללו יוצאות מהמקלדות של הצייצנים הללו, בעיקר כי יום לפני הבחירות אמר ראש הממשלה בריאיון לערוץ כנסת ולגלי צה"ל שהוא "חותם שלא יישען על תמיכת רע"ם".
נציגי השמאל יצאו למתקפה והאשימו את חבורת הצייצנים בצביעות. אך גם אם יש אמת בטיעון של המבקרים, הם מחמיצים את המטרה. הסיסמה של הליכוד עוד משנות השמונים, "רק הליכוד יכול", היא יותר מסלוגן. רק הליכוד יכול להכשיר מהלכים שנויים במחלוקת, שבצד השני יכולים רק לחלום להכניס לקונצנזוס. במשך שלושים שנה הימין מאשים את השמאל במסירת שטחים, אבל את מסירת השטח הגדול ביותר למדינה אחרת הוביל מנהיג הליכוד.
כמו בשלום עם מצרים כך בשלום עם מנסור עבאס, רק הליכוד יכול לתת לגיטימציה לכהונה של שר ערבי בממשלת ישראל. ייתכן שדווקא המחנה שמתנגד לנתניהו ייהנה מהלגיטימציה הזאת, כשהוא ירגיש חופשי יותר לעשות עסקים בעניינים האזרחיים גם עם הרשימה המשותפת. תמיד אפשר להתעצבן על הצביעות וחוסר העקביות, אבל כדאי לזכור שבפוליטיקה הישראלית הדרך לשוויון רצופה בהמון מהלכים ציניים.
