במשך שנים רבות מייחלים רבים מאזרחי ישראל היהודים למפלגה ערבית חדשה שתאתגר את ההנהגה הלאומנית של המפלגות הערביות הוותיקות. הפוליטיקאים הערבים מואשמים בכך שהאינטרסים של רמאללה חשובים להם יותר מצורכי מצביעיהם. אבל מעטים, אם בכלל, צפו שהחלופה תקום מתוך היצע המפלגות הקיימות, ודווקא מרע"ם, המפלגה הדתית שמייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.
עד כמה גדולה הייתה ההפתעה, או שמא הבורות ביחס לחברה הערבית ולזרמים הפוליטיים בה – יכולים להעיד שלושת מדגמי הטלוויזיה, שכולם ניבאו שרע"ם לא תעבור את אחוז החסימה. אפשר להסביר את הטעות הזו בכך שמשתתפי המדגם הערבים שיקרו בהמוניהם בקלפיות המדגם, אבל ייתכן גם שסוקרי המדגמים לא דגמו נכון את המגזר. על פי עדותו של גורם באחד הערוצים הגדולים, זו האפשרות הנכונה. עורכי הסקרים דגמו את האוכלוסייה הערבית בעיקר בצפון הארץ, פחות בדרום.
למרות השיח הפוליטי העוסק בסוגיית כן־ביבי־לא־ביבי, אסור להסתכל על תוצאות הבחירות רק מהזווית של תמיכת רע"ם במועמד כזה או אחר לראשות הממשלה, מבפנים או מבחוץ. השאלה אם מנסור עבאס יחבור לבנימין נתניהו או ליאיר לפיד דחופה כרגע, אך לא בהכרח חשובה. ייתכן מאוד שהבחירות הרביעיות, אף שהובילו לעוד תיקו פוליטי בין הגושים, טומנות בחובן זווית אזרחית חשובה בהיותן שובר השוויון ביחסם של ערביי ישראל למדינת ישראל. הצלחתה של מפלגת רע"ם מעידה שחלק גדול מהציבור הערבי נענה בחיוב להצעתו של עבאס לשנות גישה ולנסות להשתלב באופן פעיל בחברה הישראלית ובמערכות השלטון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ממכות מצרים לכנסת: איך הגיעה אצבע אלוהים אל הקלפי?
– קחו לכם רגע עם עוגיות שוקולד צ'יפ כשרות לפסח
– מי חלם אז בכיתה
החלטתו של עבאס להוביל את רע"ם בדרך פוליטית חדשה עשויה להיות מהפכה גדולה לא פחות מהקמתה של מפלגת ש"ס אי אז בשנות השמונים, ולהפוך את מערכת הבחירות הנוכחית לחשובה ביותר שהייתה פה בשנים האחרונות. כמו ש"ס, גם רע"ם בוחרת בהשתלבות, בעוד המפלגות החרדיות והערביות האחרות מטפחות מגמות בדלניות.
קווי הדמיון בין רע"ם לש"ס לא מסתיימים כאן. שתיהן מפלגות עם בסיס דתי ומסורתי אדוק, שמוביל זרם מתון יחסית (הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית נחשב למתון יותר מהצפוני). כמו ש"ס, שהוקמה כמפלגה אחות למפלגות החרדיות האשכנזיות, גם רע"ם פעלה עד היום כחלק מגוש המפלגות הערביות. וכמו ש"ס, ייתכן שגם פה האחות הקטנה תהפוך לאחות הבכירה בתוך שנים ספורות.
ככל שהאזרחים הערבים יגיעו למסקנה שמהלך ההשתלבות בחברה הישראלית ובמוסדות השלטון אכן מיטיב עמם, אפשר לצפות שרע"ם תמשוך אליה מצביעים ערבים נוספים. זאת ועוד, רבים מתומכי רע"ם הם תושבי הנגב הבדואים, אולי האוכלוסייה הצעירה ביותר במדינת ישראל; ככל שהשנים יחלפו, כך חלקם היחסי באוכלוסיית המצביעים צפוי לגדול.
האם זו בשורה טובה? מוקדם לומר. שלא כמו ש"ס, במקרה של רע"ם אין לצפות להצטרפותה של המפלגה להסתדרות הציונית או להזדהות מלאה עם מדינת הלאום של העם היהודי, אך אפשר לזהות כמה השלכות חיוביות שאנו צפויים לפגוש: שיתוף בקבלת ההחלטות בסוגיות אזרחיות, עלייה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה (בעיקר מצד נשים ערביות, אחד המגזרים הכי פחות מועסקים בישראל), הגדלת הגמישות הפוליטית בהרכבת ממשלות עם מפלגה נוספת שעד כה לא נלקחה בחשבון להשגת רוב, העצמת הקשרים והשותפויות עם מדינות ערב וכן הלאה.
גם אם כוונות ההשתלבות של עבאס וחבריו כנות, קיים חשש אמיתי שכמו המהלך שהובילה ש"ס, זהו ניסיון נוסף של קבוצת מיעוט מתבדלת לדאוג להקצאת משאבים לחבריה, ובאופן שאינו תמיד צודק.
מנסור עבאס בחר לעשות מעשה אמיץ ולהקיש על דלת שהציבור הערבי בישראל מעולם לא התקרב אליה. לפני שרצים לבחירות נוספות, כדאי להביט היטב בעינית, לפתוח את הדלת ולשוחח עם האיש שיכול גם למנוע עוד מערכת בחירות מיותרת, וגם לחבר את האזרחים הערבים למדינת ישראל.
עדי ארבל הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית
