"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". למה בעצם? האומנם בכל דור מזדמנת לנו חוויה עוצמתית ברמה של יציאה מגלות לגאולה? התשובה שלילית כמובן, אבל אצל כל אדם, בכל דור, קיימים שעבודים נפשיים שעליו להשתחרר מהם כדי שיוכל לממש את זהותו העצמית.
כפי שהוכח שוב בימים האחרונים, במערכת הפוליטית הישראלית, אולי אפילו בחברה הישראלית, השעבוד העמוק ביותר כיום מכוון כלפי בנימין נתניהו וגחמותיו. זה היה נכון כבר ב־2015, כאשר נתניהו פירק ממשלה רחבה ומתפקדת היטב על רקע רצונו למנוע את חוק ישראל היום. וזה בוודאי נכון בשנתיים האחרונות, מאז הוגש נגדו כתב האישום, כאשר נתניהו מוליך את ישראל כבר ארבע פעמים למערכות בחירות מיותרות ובזבזניות, מתוך רצון להשיג קואליציה שתשחרר אותו מהמשפט. השיא היה בפעם הקודמת, כאשר הצליח לשכנע את יריבו בני גנץ להצטרף איתו לממשלה שתתמודד עם מגפת הקורונה – רק כדי לתכנן, ממש עם חתימת ההסכם, איך לשבור אותו ולצאת בכל זאת לבחירות. למען המטרה הזו הוא אפילו לא היסס לעכב ולמנוע את העברתו של תקציב מסודר. וכל זה התקבל ללא שמץ ערעור בקרב חברי מפלגתו של נתניהו ושותפיו הפוליטיים.
המשועבדים ביותר הם כמובן חברי הליכוד, שאיש מהם לא מעז לפצות פה נגד המנהיג, כמקובל במדינות דמוקרטיות. המשועבדות בדרגה שנייה הן כל מפלגות הימין. נתניהו מתעמר ובוחש בהן, מכתיב את ההכרעות החשובות שלהן; לאחרונה הוא גם מעביר מנדטים ממפלגתו שלו ומהשותפות החרדיות למי שהוא חפץ שיעברו את אחוז החסימה, והן בתמורה מתייצבות מדי בחירות ונשבעות לו אמונים. הן עושות זאת אף שהן יודעות שרק בגללו אין ממשלת מרכז־ימין רחבה ויציבה כבר ארבע מערכות בחירות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "היית ככוכב בוהק בשמי הלילה": פרידה מהרב רונן נויבירט
– הפרדוקס המתסכל של לפיד: חזק בקלפי, ללא אפקט פוליטי
– מי חלם אז בכיתה
הן נגררות לכך משום שקסם הכריזמה של נתניהו מהלך שבי גם על בוחריהן. ד"ר אבישי בן־חיים צודק: נתניהו אכן מהלך קסם על מצביעי "ישראל השנייה" משום שהוא משדר להן את תחושת הנרדפות והעימות האינסופי עם האליטות שהם עצמם חוו בעבר, וחלקם חווים עד היום. בן־חיים בכל זאת גם טועה: נתניהו הוא אומנם הנמסיס של אליטות השמאל האשכנזי, אבל גם בן דמותן לכל דבר. ילד טוב רחביה, שגדל עם כפית של כסף, ועוד הוסיף לה בהמשך כמה כפיות של זהב.
בנושא העיקרי המעסיק היום את הימין, מעמדה של מערכת המשפט, נתניהו דווקא תמך תמיד במערכת משפט רבת עוצמה, ובמיוחד בבג"ץ חזק, כנראה כדי שתמיד יוכל להאשים את בג"ץ במקרה שאינו רוצה להיענות לתביעות שותפיו הפוליטיים.
עכשיו, בפעם הרביעית, אנחנו שוב עומדים מול התיקו הממאיר, ואנשי הימין עדיין רוצים לשעבד את עצמם ואת המדינה כולה לגחמותיו של נתניהו – כאשר ברור שהמרב שיוכל להשיג הוא ממשלה עם רוב קטן מאוד, נסחטת באורח אינסופי בידי כל אחד מאנשיה, ולכן ממילא לא תאריך ימים. במקומה דרושה לישראל ממשלת מרכז, עם ימין מתון ושמאל מתון, שתוכל להוסיף לשיקום הכלכלי של הקורונה גם את השיקום החברתי מהשסע הקטלני של השנים האחרונות.
זו יכולה להיות שעתו הגדולה של נפתלי בנט. אומרים שהוא חושש שאם ידיח את נתניהו, לא יוכל לעולם לעמוד בראש ממשלת ימין. אבל האמת כנראה הפוכה: אם אחרי כל מה שעבר הוא ימשיך לתת יד לנתניהו, הוא ייתפס כמנהיג חלש ועלוב, בשעה שדווקא הבאת הקץ לשלטון נתניהו תוציא אותו ממעמד של מנהיג מגזרי לעמדת מנהיג לאומי. ייתכן שגם בימין יודו לו על ששחרר את המחנה מלפיתת נתניהו.
לפחות לפי מצב המנדטים בשעת כתיבת הדברים, זה אפשרי די בקלות: משום שלנתניהו אין בינתיים 61 גם עם בנט, כל מפלגות הימין והשמאל המתונות – ימינה, תקווה חדשה, יש עתיד, כחול לבן, והעבודה – יכולות לפנות לחרדים ולומר: ממילא אין לנתניהו ממשלה, בואו איתנו במקום ללכת למערכת בחירות חדשה. בדרך יהיה הכרח להעביר חוק, שנחיצותו רק הוכחה בשנה האחרונה, האוסר על המתמודד עם אישום פלילי להתמודד לראשות הממשלה. כך תוכל מדינת ישראל להשתחרר מהפלונטר ולהתחיל להתמודד ברצינות עם מגוון הבעיות האופפות אותנו.
