הסרט הביוגרפי על אהוד ברק, "מה היה קורה אילו", שודר אמש בערוץ 12. כשבועיים לפני יום הזיכרון, בפריים-טיים, הועלה מופע פוסט-ציוני מרהיב המשחיר את פני צה"ל, המתיישבים של ראשית המדינה, ומנהיגיה. באמתלה של חשיפת סיפורים אישיים על אירועים היסטוריים זכו הצופים בכ-80 דקות של משנת השמאל הקיצוני דרך עיניו של מי שנחשב לאחד מראשי הממשלה הכושלים של מדינת ישראל.
לא בטוח שאפשר להכניס את הסרט הזה לקטגוריה של ביוגרפיה. ההגדרה המתאימה יותר היא אולי סרט תעמולה, או שכתוב ההיסטוריה. נעשה כל מאמץ להציג את ברק כאביר האור, ממשיך דרכו של רבין, מנהיג אמיץ שבראי השנים, החלטותיו היו תמיד מכוונות לאמת.
בסרט, חלוצי הקיבוצים הם גנבי אדמות ערבים, שברחו לפני הכרזת המדינה. "הם נראו כמו אבותינו", מציין ברק על אותם ערבים. כך הוא זוכר ומקבע תפיסה כאילו פלשנו לארצם ולא שבנו למולדתנו. במשפטים פשוטים ובפריימים שנבחרו בקפידה, הסרט של ברק נועץ סכינים בלבם של הטיעונים הציוניים. כשארגוני שמאל בעולם מפיקים סרטים כאלה זה דבר אחד, אבל כשראש ממשלת ישראל והרמטכ"ל לשעבר מציג את צה"ל של מלחמת העצמאות כחבורה של קלגסים אכזריים, הפגיעה היא חמורה הרבה יותר. אגב, בפעם הבאה שאתם שומעים שהתקשורת מאוזנת עזבו לרגע את עמית סגל ונסו להיזכר מתי ראיתם סרט תיעודי מושקע כל כך ברצועת הפריים-טיים כשבפיו בשורה של הימין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תרדמת בליכוד: השקט שלפני הסערה
– "ברוגז": גפני מאיים על נתניהו עם אקדח ריק
– הגנה מרחפנים: שת"פ חדש בין התעשייה האווירית לאיחוד האמירויות
שאלת הסיום בסרט חשפה את עומק המגלומניה, "איך הרגשת כשהכישלון של קמפ דיוויד והאינתיפאדה שאחריו הובילו לכך שהפסדת בבחירות?" – לא איך הרגשת כשבעקבות ההסכמה שלך למכור את הארץ, הדם לא הפסיק לזרום ברחובות. לא איך הרגשת כשדרדרת את מדינת ישראל למצב ביטחוני ומדיני רעוע ושחור משחור. אפילו לא איך לא לקחת את הרגליים שלך והתנדפת מהמערכת הציבורית לעולמים. ותשובתו שנוסחה במילים גבוהות הייתה שעל עמדותיו העמוקות והמוצלחות, אותן הסכים לחלוק עם פשוטי העם, הוא משלם מחיר גבוה. כדאי לברק לדפדף בהיסטוריה הלא רחוקה ולהיזכר במחיר שדווקא אנחנו, אזרחי ישראל, שילמנו על החלטותיו הנאורות.
השאלה המתבקשת היא מדוע החליטו דווקא עכשיו לשדר את הסרט. הרי רק לפני שבוע רצנו שוב לקלפי ובסבב הקודם ברק פרש כאשר הבין שלא ייבחר אפילו לח"כ בירכתי האופוזיציה. מלבד טפיחה על האגו אפשר לנחש שבסרט המושקע אהוד ברק פתח בקמפיין להיבחר לנשיאות המדינה. בעוד מספר חודשים יעזוב רובי ריבלין את המשכן הנשיאותי והתפקיד של האזרח מספר אחד קורץ למי שהשווה את עצמו בפתח הסרט לצ'רצ'יל ולגנדי.
