בשביל אנשים כמוני, שומרי מצוות, חול המועד הוא זמן המנוחה האולטימטיבי: מצד אחד, ימי חופשה (חוץ ממטלות שאי אפשר לדחותן, כמו הטור הזה), ומצד שני אלו ימים שאין בהם איסורים הלכתיים שמונעים ממך לחוות את המנוחה כרצונך.
אני בהחלט לא מתלונן על השבתות. אדרבה, אם יש מצווה שאין לי שום פיתוי להפר אותה זו השבת. המנוחה השבועית המוחלטת הזו היא ברכה שאני לא מבין איך חילונים לא מנצלים. גם ברור לי לגמרי שאילו ניתנה רשות הלכתית להפעיל מכשירים חשמליים, שמערכת הבילוי המודרנית כמעט לא אפשרית בלעדיהם, היינו מוצאים את עצמנו בעוד יום עבודה ולא ביום מנוחה ובילוי – בוודאי בעידן כמו שלנו, שמקדש את הזמינות התמידית ואת מרוץ המשימות האינסופי.
אבל לפעמים טוב שיש גם ימי חופש שבהם דרך הבילוי הרבה יותר ניתנת לבחירה. זה נכון לכאורה גם על חנוכה, פורים, יום העצמאות, וחופשת הקיץ השנתית, אבל בינינו, מי באמת לוקח חופש בחנוכה, פורים ויום העצמאות? הם בסך הכול 24 שעות שהלו"ז בהם כבר מתמלא מרוב הנחיות וטקסים, הלכתיים או מסורתיים, והחופשה השנתית היא בדרך כלל חופשה משפחתית, שבה צריך לחלוק את רצונותיך עם אלה של שאר בני המשפחה. אז מה נשאר? חול המועד. שלושה-ארבעה ימים של שכרון חושים. לא הרבה, אבל היי, זה פעמיים בשנה, אז ביחד זה כבר בערך שבוע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הכתובת על הקיר: הציבור הערבי רוצה שינוי ושותפות"
– אני מספיק זקן כדי לזכור: נתניהו לא המציא אף טריק
– אהוד ברק משכתב את ההיסטוריה בפריים-טיים
כשהיו לנו ילדים קטנים, היינו צריכים למלא את זמנם בבילויים. גן חיות, טיול בטבע, לונה פארק. יצא ככה שביקורים משפחתיים אצל בני הדודים היו האירועים הפחות המוניים מכל אירועי החג. וכמו כולם עמדנו בפקקים האינסופיים, בדרך לכל מקום ובחזרה מכל מקום. עכשיו, כשהילדים כבר גדולים, ולרובם כבר יש ילדים משלהם, משימת מילוי הזמן כבר מוטלת עליהם. אנחנו שמחים מאוד לפגוש אותם, אבל השמחה הזו מגיעה בדרך כלל לסיפוקה בחג שלפני החול או בזה שאחריו. אז שוב נשאר החול די חופשי. והפקקים הם אחלה תירוץ כדי לממש את האהבה האמיתית: להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים.
כאן נדרש וידוי: אהבת הטיולים בטבע, שמאפיינת את בני המגזר, קצת פסחה עלי. הייתי ונשארתי טיפוס אורבני, שמקסימום הטבע החביב עליו אלה המסלולים המסומנים בשמורות הטבע המוכרזות. אני יוצא מתוך הנחה שהמקומות האלה הוכרזו מלכתחילה כשמורות משום שאיזה שהם בעלי מקצוע ראו בהם את המקומות היפים ביותר בארץ. אז למה להתאמץ ולחפש מקומות אחרים? יש לי אפילו חשד שגם אצל שאר חבריי למגזר, במיוחד ככל שהם מתבגרים, המסלולים בטבע הם עוד משימה שצריך לצלוח, אחד מסימני הגבריות או המגזריות, ולא משהו שבאמת עושים מתוך הנאה צרופה. יש לי אפילו ראייה לחשד הזה מהשפה עצמה: משום מה, כשאנחנו מדברים על טיולים אנחנו לא אומרים "לטייל ב…", אלא "לעשות את" (הזויתן/נחל דוד/ואדי קלט וכו'). עצם השימוש בפועל "לעשות" מוכיח לטעמי שבתת מודע הקולקטיבי, אצל רובנו מדובר כנראה בעוד משימה שצריך לצלוח.
מה לעשות, אני יותר טיפוס של אריק אינשטיין, אבל עם טוויסט: פחות תה ולימון, ויותר קפה ושוקולד, וגם לא רק ספרים ישנים, אלא גם עיתונים חדשים, מוזיקה אהובה, וסרטי קולנוע וטלוויזיה.
כמי שפרנסתו היא על ייצור מילים, אני מוצא את זה הכרחי לעצור כמה שיותר פעמים בשנה כדי למלא מצברים ולהתמלא בתכנים שהם יותר מהעיתון היומי. אם תרצו, זה כמו כללי הכשרות לפסח: כדי שהמלים שאני פולט יהיו בעלות ערך, אני צריך גם לבלוע כמה שיותר מלים, תמונות וחוויות בעלות ערך.
יש אנשים שבשבילם ימי חול המועד הם ימים מאכזבים, לא כאן ולא שם: אין בהם את העצירה המוחלטת של השבת, וגם לא את חדוות העשייה והיצירה של ימי החול. מבחינתי, לעומת זאת, יש בימים האלה את שמחת הגם וגם: יש בהם מן המנוחה של השבת, יחד עם החופש לבחור אותה כהבנתי של ימי החול.
ועוד חשבון קטן לסגור: קשה לי להבין את האנשים שעדיין ממשיכים לא להתגלח בחול המועד. אלה שמגדלים זקן כל השנה – זבש"ם. בהחלט לא ברור למה אנשים צעירים בימינו משתדלים להזקין את עצמם (תרתי משמע, ברור שיש קשר לשוני ומהותי בין זקן לזקנה), וכנראה שיש רגליים לסברה שבעידן שבו הזהויות המגדריות כל כך היטשטשו, זו נשארה אחת הדרכים היחידות של הגברים לבדל את עצמם מהנשים. אבל מי שכל השנה משתדלים להישאר במראה מגולח ורענן – מדוע הם מקפידים להיראות בחול המועד כאילו היו בעיצומם של ימי אבל?
אני יודע שיש הלכה כזו. זו שוב אחת הדוגמאות להלכה שקפאה על שמריה, וגם כשבטל טעמה היא עדיין מושלת בכיפה. הרי הטעם המקורי לאיסור גילוח בחול המועד הוא העובדה שהגילוח באותם ימים שבהם נקבעה ההלכה היה פעולה משמעותית, שנדרשה לא פעם טיפול אצל אדם מומחה, והחשש היה שאם נאפשר לאנשים לעשות אותה בחול המועד, הם לא יעשו אותה לפני החג ו"ייכנסו לחג מנוולים" (בזקן או שיער פרוע). אבל בימינו, שבהם הגילוח היא פעולה פשוטה שאורכת דקות ספורות, אין שום בעיה לעשות אותה גם בערב החג וגם בחול המועד, וממילא האיסור מיותר.
