דו"ח מטעם המרכז למחקר ומידע של הכנסת מעלה נתונים מדאיגים, לפיהם, בין השנים 2018-2020 נרצחו 69 נשים כשהחשודים הם בני זוגן. נוסף על כך, נתון של משטרת ישראל מעיד כי בתקופת הקורונה הפניות למוקד המצוקה הארצי של משרד הרווחה בעקבות אלימות במשפחה גדל פי שניים. נתון נוסף ומדאיג לא פחות, הוא מספר התלונות שהוגשו במשטרה בנוגע לאלימות במשפחה שגדל פי ארבעה.
מתחילת שנת 2021 נרצחו בישראל שתי נשים על ידי בני זוגן.
ממשלת ישראל לא אישרה את התוכנית הלאומית למיגור תופעת האלימות נגד נשים, זאת לצד חוקים ודרישות שלא מומשו בפועל, דוגמת האזיק האלקטרוני של מפרי צווי ההגנה. יחד עם זאת, בעקבות ניסיון הרצח המזעזע של שירה איסקוב על ידי בעלה, חוקק התיקון לחוק האפוטרופסות לפיו אדם שהורשע בביצוע רצח או בניסיון לרצח בן זוגו תישלל ממנו האפוטרופסות על ילדיו.
לדאבוני, מקרי אלימות של בני זוג כלפי נשים קיימים מאז ומעולם, בין אם מדובר באלימות פיזית, מילולית, נפשית או כלכלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תיק 4000: מדוע שיחות שנמחקו אותרו רק עכשיו?
– "הכתובת על הקיר: הציבור הערבי רוצה שינוי ושותפות"
– חול המועד: גם נחת של שבת וגם בחירה של ימות החול
עד לעת האחרונה נשים שסבלו מאלימות מתמשכת התביישו לדבר על כך והצניעו את הסבל היומיומי שהן עוברות. בעקבות חשיפתה האמיצה של שירה איסקוב השתנתה התפיסה ונשים שהן קורבנות אלימות לסוגיה אינן מתביישות לחשוף את זהותן ולשתף את פרטי הזוועה שעברו, תוך הבנה שאין להן במה להתבייש. העובדה שאותן נשים נפלו קורבן לאלימות לא מעידה שהן עשו משהו "לא בסדר".
את שינוי התפיסה ראינו בקמפיין החשוב שיצא רגע לפני המשפט של אביעד משה, עם פרסומו של שלט חוצות החושף את פניו הגלויות ומלווה במשפט "אביעד משה, חשוד בניסיון רצח אשתו". אם כך, ברור לכולנו שמלחמה של אישה אחת היא המלחמה של כולנו וכאן השינוי.
הדרך עוד ארוכה. אמנם יש לאשר הצעות חוק שעדיין ממתינות על שולחנה של הכנסת אך הנורמות והמציאות כבר שינו פנים. לצד אוזלת היד של הממשלה בתקופה קשה זו ולנוכח מקרי הרצח האחרונים, המדיה מהווה כלי חשיפה חשוב עבור אותן הנשים שרוצות לשתף בסיפורן ובדרך זו לעזור לאחרות. מעגל הכוח שנוצר הוא חשוב והשיח חשוב עוד יותר. נקווה כי הכנסת ה-24 תשים על סדר יומה את הטיפול בתופעת האלימות נגד נשים ותפעל למגר אותה תוך גילוי אפס סובלנות כלפיה ולא רק כמס שפתיים.
