תשמעו סיפור יפה, יש לי חבר טוב ואהוב וחתיך ברמה בלתי סבירה כמעט, שקוראים לו עומרי, ולפני כמה שנים עומרי טייל בהודו, ביחד עם עוד חבר שלו, שקוראים לו משה. הם לא היו ממש חברים, הם הכירו קצת בצבא, ונפגשו בהודו במקרה, ואז החליטו לצאת לטיול כזה, של כמה ימים, עם אופנועים, זה משהו שעושים בהודו נראה לי. הם העמיסו את האופנועים בציוד ובאוכל ובמים, ויצאו לדרך, הם נסעו, במשך שעות ארוכות ונפלאות, על שבילי ג'יפים כאלה, תלולים ויפים, הם חצו נהרות, וכבשו פסגות, וצילמו תמונות יפות, והיה להם נחמד, עד שאחרי כמה שעות טובות של טיול, בסופה של ירידה תלולה, באמצע שום מקום, משה החבר של עומרי גילה שהדרכון שלו נעלם.
אוי ואבוי, זה לא טוב לאבד דרכון בחו"ל, וכשהחו"ל הזה הוא הודו זה בכלל בלגן. משה אמר שהדרכון היה בכיס שלו, במכנסיים, ושהריצ'רץ' כנראה נפתח לו מתישהו, אולי בתחילת הטיול, ואולי ממש לא מזמן, אין לו מושג, הם נסעו כל הזמן על שבילי ג'יפים כאלה גרועים, מלאי מהמורות, והדרכון קפץ לו מהכיס. איזה סיוט, עכשיו הם צריכים ללכת לשגרירות בדלהי, ולמלא מלא טפסים, ולעשות ויזה חדשה, אוי ואבוי, הלך הטיול, ומי יודע כמה זמן זה ייקח עכשיו, איזה סיוט. ועומרי, שרצה להיות חבר טוב, התניע את האופנוע, ואמר למשה, יאללה משה אחי, בוא נסתובב, בוא נחזור, בוא נחפש את הדרכון, בוא נחזור לדלהי, בוא נפתור את המשבר הזה, ומשה אמר לו, לא! עכשיו אנחנו מעשנים סיגריה.
חחחח וזה באמת מה שקרה, בשיא המתח, בשיא הייאוש, בשיא התסכול, בשיא הבלגן, משה פתח את הכיס השני של המכנסיים ושלף ממנו חפיסת סיגריות, והוציא שתי סיגריות, אחת לעומרי, ואחת לו. הוא הדליק את שתי הסיגריות ביחד, והגיש אחת מהן לעומרי, וככה הם עישנו את הסיגריה שלהם, ליד האופנועים שלהם, על שביל ג'יפים, באמצע שום מקום, באמצע הודו, ועומרי הסתכל על משה, וחשב לעצמו, איזה מין דבר זה, לעצור את החיים ככה, דווקא עכשיו, דווקא ברגע הנורא הזה, אני כבר מזמן הייתי עולה על האופנוע ונוסע כמו משוגע, כדי למצוא את הדרכון איפשהו, מה הקשר סיגריה עכשיו. ומשה עמד מולו, עם עיניים עצומות, ושאף ונשף את הטבק העכור, עוד מעט הסיגריה תיגמר, והבלגן יתחיל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נותר רק לנצח: האם משחקי מחשב הם באמת קללה?
– סדקים בחומת ההשתקה: האם יש שינוי בחברה החרדית ביחס לפגיעות מיניות?
– בנט משמש כמריונטה של השמאל להפלת הימין
ובדיוק אז, בדיוק אז, בשניות האחרונות של הסיגריה, בדיוק אז! הם ראו פתאום טנדר גדול שיורד בשביל הג'יפים שבו הם היו, והטנדר נסע לקראתם, לאט לאט, בזהירות, וכשהוא הגיע אליהם, ההודי החמוד שישב במושב של הנהג פתח את החלון, ואמר מילה אחת – "פספורט?" חחחחח ועומרי ומשה התחילו לצרוח מרוב התרגשות ומרוב שמחה, וההודי צחק, והוציא את הדרכון של משה, והביא לו אותו, ומשה אמר לו, טנקיו, טנקיו, טנקיו, איזה מאתיים פעם, ועומרי צחק ואמר, אם לא היינו מעשנים את הסיגריה הזאת, היינו כנראה מפספסים אותם. ומשה אמר, יא אללה. שכוייח זה הסיפור.
*
איי איי אייי חביירימלעך, כשאני חושב על השנה שעברה עליי, מליל הסדר שעבר עד ליל הסדר הזה, אני פתאום קולט שלאורך כל השנה הזאת לא עצרתי אפילו פעם אחת "לעשן סיגריה". כל הזמן רדפתי אחרי החיים שלי, אחרי הילדים שלי, אחרי החרדות שלי, אחרי הפרנסה שלי, אחרי החברים שלי שחלו, שהחלימו, שפוטרו, ששקעו במרה שחורה, זו הייתה שנה בלי אוויר, זו הייתה שנה צפופה מדי, טראומתית מדי, זו הייתה שנת חירום, שנת משבר, שנה שבורה, שהכול נשתנה בה. אני יודע, יש כאלה שהצליחו "להתכנס פנימה" בשנה הזו, יש כאלה שהצליחו למצוא בה רגעים צלולים של שקט, של שלווה ונחמה, אבל אני לא עצרתי לרגע, התנהלתי על ספידים, כבר שנה שלמה שאני רודף אחרי החיים שלי, בלי להירגע, בלי לעצור.
אני חושב על הרגע הזה, בסיפור החסידי הזה שהתרחש בהודו לפני כמה שנים, אני חושב על ההחלטה של משה, הצדיק הזה, בשיא המשבר, בשיא הלחץ, בשיא הבהלה, לעצור שנייה, ולהכריז – עכשיו שוהים, עכשיו נושמים, עכשיו לא ממהרים, עכשיו לא מתחמקים. אני חושב על העובדה הקדושה, שדווקא בזכות ההפסקה הזו, בזכות הנשימה הזו, בזכות הסבלנות הזו, הדרכון של משה חזר אליו, כבדרך נס. איי אייי איייי מה אני אגיד לכם חביירימלעך, את רוב השנה האחרונה העברתי בהתחמקויות שונות ומשונות. המגפה העולמית הכניסה אותי לתוך מרדף קדחתני ומתיש, לא עצרתי לשנייה, ובגלל שלא עצרתי, אף אחד לא ניגש אליי כדי לדבר איתי, אף אחד לא הושיט לי יד והחזיר לי את הדרכון.
*
אחחחחח, זו הייתה שנה קשוחה ומיותרת, וואלה אני מעדיף את החיים שלי בלי מגפה מסתורית ומדבקת, ואף על פי כן, אם יש משהו אחד שלמדתי בתקופה הארוכה והמתישה הזו, זה שלפעמים בחיים צריך לדעת לעצור רגע, ולשהות, דווקא כשלחוץ, דווקא כשמפחיד, דווקא כשהכול מחריד ודחוף, דווקא אז – יש עניין גדול לעצור, לשהות, לנשום. בסדר, בסדר, הכול טוב, עוד מעט החיים יתפוצצו עלינו, אבל עכשיו, עכשיו מעשנים! איי איי איייי חג שמח חברים.
