מרגישים את העקצוץ באוויר? זו לא הפריחה, זה הזמן הזה בשנה שפוליטיקאים מקריבים באדיבותם הרבה את האגו שלהם על מזבח השינוי. "אני ויתרתי על האגו, עכשיו תורך", צייץ השבוע יו"ר תקווה חדשה גדעון סער, ותייג את חברו לגוש יאיר לפיד. בתגובה צייץ לפיד כי המדינה חשובה יותר מהשאיפות האישיות שלו ולכן על כל המפלגות להמליץ, איך לא, על מפלגתו "יש עתיד" להרכבת הממשלה.
בליל הבחירות, לפני שבוע, הודעתי שנפעל, ללא אגו, להקמת ממשלת שינוי. היום מחובתי לומר: משחק איסוף ההמלצות לא יביא להקמת ממשלה אלא נסיון תכליתי ומהיר לביסוס רוב פרלמנטרי ריאלי. חלון ההזדמנויות מוגבל בזמן. @yairlapid, אני ויתרתי על האגו. עכשיו תורך.
— Gideon Sa'ar | גדעון סער (@gidonsaar) March 30, 2021
הצהרות פוליטיקאים על הזזת האגו הן לא דבר חדש. "הדרך היחידה לנצח היא לאחד כוחות. קודם המדינה, אחר כך המפלגה ואחר כך אני". נשמע מוכר? האחראית לדברים הייתה ציפי לבני, ב-2018. לבני, יו"ר האופוזיציה דאז, ניסתה לייצר חיבורים פוליטיים בין מפלגות. הבעיה העיקרית היא שחיבורים כאלה יוצרים צפיפות בפסגה, ואז הקרבות התחילו.
פוליטיקאים שבמשך מערכת בחירות שלמה דיברו על החשיבות באחדות, על היושרה, הכלכלה, הקורונה, הרפורמות, הטיפול בבעיות שלנו, האזרחים, כל אלה ברגע האמת מתנקזים לשאלה אחת – מה יוצא להם מזה? הכיסא.
גם בן כספית הצטרף למסיבה הזו: "איום קיומי: בשביל לנצח את נתניהו, בוגי ואחרים יצטרכו לקפל את האגו", זעקה הכותרת בטורו במעריב במאי 2016. דבריו כאילו הודהדו לתת המודע של אותם מנהיגים כדרך היחידה להביס את נתניהו. בדצמבר 2020 אמר השר לשעבר משה "בוגי" יעלון כי הוא מוכן להזיז את האגו הצידה עבור גדי איזנקוט. האחרון (שכנראה לא היה צריך להזיז אגו) לא התייצב.
סער, לבני, כספית, יעלון. עוד ברשימה רון חולדאי, אביגדור ליברמן ובני גנץ. מתחילים לזהות דפוס?
בפברואר 2019 כשהוקם הקוקפיט של כחול לבן, פצח בני גנץ בנאום חגיגי בגני התערוכה. הוא טען שאחדות כזו לא נראתה עשרות שנים והגדיר את הערב כ"מכונן". מה עמד בדרך לאחדות המופלאה הזו? "איתי על הבמה ובקדמתה נמצאים יאיר לפיד, בוגי יעלון וגבי אשכנזי. לכל אחד מאיתנו יש אגו. אבל כשראינו את המדינה שכל כך יקרה לנו נקרעת לגזרים – שמנו את האגו בצד, גיבשנו סדר יום אחד, הקמנו תנועה אחת".
גנץ הוא אלוף השימוש ברטוריקת האגו. בדצמבר של אותה השנה הוא שוב פנה ללב (ולאגו) של הציבור ואמר בישיבת סיעה, "הצעד הראשון הוא שהמפלגות שרוצות בהחלפת השלטון יפעלו מתוך אחריות, ויניחו את האגו האישי והפוליטי בצד".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המוטציה הישראלית: יותר פייק מאמת
– הבטחה ושברה: הקושיות שיציג ריבלין לראשי המפלגות
– בנט משמש כמריונטה של השמאל להפלת הימין
גם מערכת הבחירות הנוכחית לא חפה מניסוחיו של יו"ר כחול לבן. "אם האגו ילך, ביבי ילך", אמר גנץ בסרטון שהוציא בינואר, בו קרא למפלגות השונות להתאחד. "אם האגו ילך, ביבי ילך", הוא חזר בשנית, כמעט מתחנן. אותו כיתוב גם מופיע על המסך. ולמי שהצליח לפספס, זו הייתה גם הכותרת של הפוסט בפייסבוק והציוץ בטוויטר. סרטון נוסף עם המסר הנ"ל התפרסם עם תמונותיהם של ראשי מפלגות הגוש. אגו אגו אגו, המילה הכי שכיחה שם. אם נתניהו אובססיבי לפייזר, כדאי בהחלט לבדוק את האובססיה הזו של גנץ לאגו. בינתיים ביבי לא הלך. מה זה אומר על האגו?
אם האגו ילך, ביבי ילך. pic.twitter.com/0atDlL8Sbw
— בני גנץ – Benny Gantz (@gantzbe) January 12, 2021
איך הגענו למצב שפוליטיקאים מדברים כל היום על האגו שלהם וכמה חייבים לשים אותו בצד? כמה הוא כבד ועצום שהם צריכים להצהיר על הזזתו קבל עם ועדה?
קשה גם להתעלם מהעובדה שהניסיון להיראות "לא אגואיסטי" מגיע כמעט תמיד מאותו מחנה: אותה סיעת רק-לא-ביבי מפולגת ושנויה במחלוקת. כאילו הפוליטיקאים מרגישים שרואים להם, שזה ניכר שאין אידיאולוגיה סדורה ורצון כן ואמיתי מלבד "רק לא ביבי" מאחורי ההחלטות שלהם, אז הם ממהרים לצבוע את עצמם בצבעי פסטל מתוקים של חסרי אגו מתוכניות ילדים מתקתקות. הרצון העז להדיח את נתניהו גובר על כל שיקול, גם שיקולים פרקטיים של קמפיין חכם שאמור לדבר לבוחרים, לקהל, ולא להעביר מסרים לפרטנרים במפלגות האחרות מעל גלי האתר.
ואולי זה כל העניין. מפלגות רל"ב מתכוננות ליום שאחרי נתניהו כיעד כמעט סופי, בעוד אצל שאר המפלגות, היום שאחרי הקמת הממשלה הוא רק ההתחלה. מה הפלא שהכיסא והמעמד כל כך חשובים, כי ביום שאחרי זה הדבר היחיד שיישאר. כשבאים לדבר על אידיאולוגיה האגו הוא הדבר העיקרי שהם מרגישים צורך לנקות. נכון, אנחנו מדינה מוכת בחירות, אבל אם באמת הייתם מזיזים את האגו הייתם נפגשים לשיחה בארבע עיניים במקום לנהל קרבות "מי צריך לוותר ראשון" בזירת הטוויטר.
אז פוליטיקאים יקרים, אתם לא עושים לנו טובה שאתם שמים את האגו בצד. אתם נבחרי ציבור. באתם לשרת את הציבור לא לחשב איפה הכיסא יותר מרופד ונחשק. וזה גם לא משרת אתכם תדמיתית. אז אולי במקום להזיז את האגו כל הזמן, אל תבואו איתו מלכתחילה?
