נמרץ, כמעט קצר רוח, יפתח נשיא המדינה ראובן ריבלין ביום שני את סבב ההתייעצויות עם נציגי המפלגות, בדרך להענקת המנדט להרכבת הממשלה. נציגי 13 הרשימות שנכנסו לכנסת ה־24 זומנו להציג לו את עמדתן ביום אחד, במרתון צפוף ותכליתי, בשידור חי לעיני האומה. זו הפעם השישית והאחרונה של ריבלין במעמד הזה. לא היה עוד נשיא שחמש מערכות בחירות נערכו במהלך כהונתו, שהטיל שש פעמים את משימת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, מחציתן ללא הועיל. הוא האדם המנוסה בתולדות המדינה בטקס הענקת המנדט, אבל זהו ניסיון מר.
בדרך כלל זהו רגע פרוצדורלי, סמלי, כמעט אוטומטי. החוק מותיר אמנם מרחב לשיקול דעתו של הנשיא, אך עד כה נהג ריבלין בדיוק לפי הספר. את המנדט העניק למועמד שזכה למספר הממליצים הגבוה ביותר. כש־61 חברי כנסת מסמנים מועמד, לנשיא ממילא אין מרחב תמרון. כששום מועמד לא מצליח להצביע על קואליציה מוצקה, שיקול הדעת הנשיאותי מקבל מרחב משלו.
לראשונה המעמד הטקסי והמפוהק יהיה דרמטי. שלשה חודשים נותרו לריבלין בבית הנשיא. כהונתו מאחוריו ופניו אל האזרחות. זו ההזדמנות האחרונה שלו להותיר חותם ואולי גם יציבות פוליטית נכספת, בטרם יעזוב את משכן הנשיא ויעבור לדירתו הפרטית החדשה בקרבת מקום. במצב רוח כזה, ולנוכח תוצאות לא מכריעות בבחירות, הפעם הוא עשוי להפתיע. הנשיא יצטרך הפעם לנסות לפענח בתוך המבוי הסתום מה באמת בחרו בני עמו, וכיצד אפשר להרכיב ממשלה לפי מפת המנדטים הקיימת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שמים את האגו בצד: הטרנד שסוחף את המדינה
– המוטציה הישראלית: יותר פייק מאמת
– לעומת המשותפת, לרע"מ יש מקום בממשלת ימין
מעולם לא הטיל נשיא המדינה את הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. לו היו לנתניהו 61 ממליצים ריבלין לא היה שולל ממנו את המנדט, אבל בהיעדרם הוא בהחלט עשוי לקחת גם את כתבי האישום בחשבון. גם ריבוי הניסיונות והכישלונות של נתניהו עשוי להיות שיקול.
ריבלין סיפק רמז קטן, כמעט מתגרה, כשציין שיטיל את המנדט על "בעל הסיכויים הגבוהים ביותר" להרכיב ממשלה, ולליכוד זה הספיק כדי להשמיע קול מחאה נמרצת. דוברו של נתניהו שיגר הודעה בשם שלושה מבכירי הליכוד, אוחנה, לוין ושטייניץ, שטענו בלהט שעל הנשיא להטיל את המנדט על המועמד עם מספר הממליצים הגדול ביותר. שני בכירים אחרים, בכירים יותר במעלה הרשימה, דווקא שמרו על שתיקה גם במבול הציוצים שאחרי: יולי אדלשטיין וישראל כ"ץ.
בתחילת השבוע הנחת העבודה בשני המחנות הייתה שכלל לא בטוח שכדאי להם לזכות ראשונים במנדט: עדיף להתבצר ולתת לצד השני להיכשל, ואז לקבל את ההזדמנות כשכולם מותשים וגמישים וחרב הבחירות החמישיות מתהפכת באוויר. בסביבת הנשיא חסכו את ההתלבטות הטקטית ורמזו שלא יהיה סבב שני. אם הראשון שיקבל את המנדט ייכשל, הנשיא ינצל את זכותו להחזיר את המנדט ישירות לכנסת, ושם רף המינימום הוא 61 חתימות שאיש כנראה לא יוכל להציג.
הקו שנקט הליכוד, של העדפת מספר הממליצים הגבוה, עוד עלול להתהפך על ראשו של נתניהו. לפי המסתמן, הוא יגיע מצויד ב־52 ממליצים. הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ואגודת ישראל כבר הודיעו שיתמכו בו. יו"ר דגל התורה גפני, עדיין זועם על הסיוע של נתניהו לסמוטריץ' בבחירות, שומר על עמימות וטוען שיתייעץ עם הרבנים, אבל לאחר הפגנת השרירים הזו גם הוא צפוי להמליץ על נתניהו. אם הברית החזקה בפוליטיקה הישראלית תישבר, זה יקרה בשלב מתקדם יותר של המשא ומתן.
בצד השני, הגוש להחלפת נתניהו טרם החליט על מועמד מוסכם: אם יתאגדו כולם להמליץ על בנט, בטובתו או שלא בטובתו, הוא עוד עלול למצוא את עצמו עם 58 ממליצים מימינה ועד מרצ. זה תסריט הבלהות מבחינת נתניהו, ולכן מקווים בליכוד שיאיר לפיד ימשיך להתעקש שהוא זה שצריך לקבל את המלצות הגוש.
בתוך השמאל הלחץ על לפיד עצום. הוא נדרש לוותר שוב, למען בנט, או מדויק יותר למען סילוק נתניהו. ביכולתו לגייס 45 ממליצים בלבד, 50 אם יקבל את המלצות המשותפת לא כולל בל"ד, מפני שבנט וסער בכל מקרה לא מתכוונים להמליץ עליו. זה ישאיר את נתניהו ביתרון מספרי.
אך כאמור, הנשיא מעדיף סיכויים על פני מספרים. השאלה המכריעה הפעם לא תהיה שאלת ההמלצה אלא השאלה השנייה והשלישית: מה ההעדפה השנייה במקרה שהמלצתך לא תתקבל, ועם מי בכל מקרה לא תסכים לשבת? כאן בנט נהנה מיתרון על נתניהו ועל לפיד גם יחד, אבל התשובה המסקרנת ביותר תהיה של נציגי ימינה. בסוף החלטתו של הנשיא תלויה בעיקר בנפתלי בנט עצמו.
ממרומי מצדה משקיף יו"ר ימינה על הנוף הפוליטי ושותק. תענית הדיבור שגזר על עצמו, בחסות הטיול המשפחתי של משפחת בנט ובעיות הקליטה במדבר יהודה, רק משפרות את מצבו. לפיד כבר הסכים לתת לו להיות הראשון ברוטציה. נתניהו הציע לו, נוסף על תיק הביטחון ותפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, מיזוג מלא בליכוד ובמוסדותיו. ההבטחות הללו הן הרצפה של המשא ומתן, מכאן השמיים הם הגבול.
בנט עם שבעה מנדטים קרוב ללשכת ראש הממשלה יותר מאי פעם, אבל זו דילמה מהגיהינום: אם יחמיץ את ההזדמנות להיכנס לבלפור, גם אם באצבעות השמאל, ייתכן שלא תהיה לו אי פעם אחרת. בתודעה הלאומית הוא יתקבע כמי שהיה יכול, והיסס. משם לא יוכל לשוב. אם יחליט לצאת למהלך, הימין עשוי לא לסלוח לו. ברגע שהשמאל ישיג את מטרתו, סילוק נתניהו, גם בנט ייבעט.
ההיסטוריה הפוליטית של בנט והתבטאויותיו במערכת הבחירות מלמדות שהיה מעדיף לרשת את נתניהו מימין ולאפשר לו ירידה מכובדת מהבמה. הבעיה היא שנתניהו ריסק את האמון בו. קשה למצוא במערכת הפוליטית מי שיסכים לקנות ממנו רוטציה משומשת. הבוז כלפי בנט והרמיסה השיטתית שלו ושל כל מנהיג אחר בימין הם כעת המחסום בפני ממשלת הימין שנתניהו מדבר עליה. מסע הפיתויים וההשמצות כלפי בנט השותק הוא דוגמה מצוינת לבעיה, לא לפתרון. אם כך נוהגים הביביסטים בבנט כשהם זקוקים לו, אפשר רק לדמיין כיצד יתייחסו אליו כשכבר לא יהיו תלויים בחסדיו.
זעקות השבר על שיתוף הפעולה התיאורטי של בנט עם השמאל הציוני נשמעות מאותם גרונות ניחרים הקוראים להישען על התנועה האסלאמית אם לא על אבינו שבשמים. עבאס כשר בעיניהם אבל לפיד לא. וזה אולי החותם הדרמטי באמת של מערכת הבחירות הנוכחית: בין שאחד השחקנים יקים ממשלה ובין שנתגלגל לבחירות חמישיות, שתיקת נתניהו והקמפיין להכשרת רע"ם בימין ישנו לדורות את המפה הפוליטית בישראל. מכל הדרישות של עבאס – מאבק בפשיעה ובאלימות, הסדרת הבנייה הבלתי חוקית בנגב ושדרוג מעמד הווקף בהר הבית – הפרס האמיתי שנתניהו יכול להעניק לו הוא עצם ההישענות עליו. ההכשר לשותפות עם המפלגות הערביות יישאר גם אחרי שנתניהו יסתלק מהזירה.
כשנציגי הליכוד יפתחו את יום ההמלצות בבית הנשיא, יו"ר הליכוד יתייצב בבית המשפט המחוזי. נציגי מפלגת השלטון ימליצו לנשיא להטיל על נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, בזמן שנתניהו עצמו יגיע לפתיחת שלב ההוכחות במשפטו, שיתנהל שלושה ימים בשבוע. המסך המפוצל הזה הוא כאב הראש המרכזי של נתניהו, אבל בסביבתו יש מי שרואה כאן חידה ופתרונה. דורשי טובתו של ראש הממשלה שבו והעלו בפניו את ההצעה שיתמודד לנשיאות המדינה. אפשר לערוך את הבחירות בכנסת כבר בעוד כשבועיים, בטרם תוקם ממשלה. מימין ומשמאל ישמחו לראות אותו מפנה את הבמה, כך שלא יתקשה להשיג רוב בכנסת גם בהצבעה חשאית (עם זאת, ייתכן שאפילו בתקווה חדשה יתרצו ויתמכו בבחירתו גם בהצבעה לא חשאית) ולהביס את מי שנחשב למועמד המוביל, יצחק הרצוג. בשבע שנותיו במשכן הנשיא יהיה כנראה מוגן מהמשך משפטו בחסות חוק יסוד הנשיא, הקובע שנשיא המדינה לא יובא למשפט. מעמדו כמדינאי־על יישמר, וכך גם כבודו, מורשתו, וכמובן גם תנאי משפחתו.
נתניהו השיב עד כה בשלילה. אני רוצה להישאר כאן, בלשכת ראש הממשלה, אמר ליועץ. אבל נדמה שהסירוב פחות נחרץ מבעבר. הוא אמנם אמר לא, ציין אחד ממקורביו, אבל לא באותה תקיפות שבה שלל את ההצעה לעסקת טיעון.
