אחת התכונות שהופכות את בנימין נתניהו ל"קוסם" פוליטי היא היכולת שלו לחשוב מחוץ לקופסה. לא פעם יש לתכונה הזו גם היבטים שליליים מאוד, כאשר המונח "מחוץ לקופסה" כולל גם התכחשות לכל מה שהתחייב לו רק יומיים לפני כן. אבל צריך להודות שיש בה גם משהו מרענן, שהלוואי שיריביו היו לומדים לפחות מההיבטים החיוביים שלה.
כך למשל לגבי היחס לדמויות קצה כמו איתמר בן־גביר או מנסור עבאס. הביוגרפיה של שניהם בלתי נסבלת מבחינה ציבורית: בן־גביר היה מ"נערי כהנא", ערך לא מעט מופעי פרובוקציה ביישובים ערביים, וגם היה שותף להסתה נגד יצחק רבין בתקופה שקדמה לרצח. עבאס היה שותף במפלגה השוללת את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שכמה מחבריה אף הביעו תמיכה בפעילות טרוריסטית נגד ישראלים.
דווקא לכן יש לחברה הישראלית אינטרס עליון שהגורמים הקיצוניים הללו יתמתנו וישדרו גם לתומכיהם נכונות לקבל את כללי המשחק. בן־גביר התכחש כבר כמה פעמים למשנת הרב כהנא, ובכלל זה הסתייג במפורש מהפן הגזעני שלה, והיה מוכן להסיר את תמונת ברוך גולדשטיין מסלון ביתו, כך שעמדותיו היום לא שונות מאלה של כל איש ימין רדיקלי. ממילא, אין סיבה לגלות כלפיו יחס אחר מזה שמקבל סמוטריץ'. אם יש לי חשש מבן־גביר, הוא מתמקד פחות בתוכן עמדותיו, ויותר באופן הביטוי שלהן. בראיונותיו האחרונים, גם כשהמילים אכן התמתנו, הזיק הבריוני בעיניים נשאר דומה והוא משדר כוונה "להטריל" את הכנסת ולחולל פרובוקציות.
גם עבאס משדר כיום, בינתיים ברמזים בלבד, נכונות לקבל את קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ולהסתייג מהטרור, ולדבריו הוא רוצה למקד את פעילותו בשיפור מצבם האזרחי של ערביי ישראל. מכיוון שלמרכז החברה יש אינטרס ברור בהתמתנות הקצוות, כדאי להתייחס להתמתנות שלהם ברצינות. יש שיטענו שהם עושים זאת רק לצורכי קבלת לגיטימציה, ואחרי שיקבלו אותה יחזרו לסורם. ייתכן, אבל בינתיים כדאי להזכיר שבקרב המחנות שלהם עצמם סימני ההתמתנות האלה אינם אהובים, כך שיש להם הרבה מה להפסיד מגילויי ההתמתנות האלה, ואם נקטו בהם, נראה שזהו שינוי אמיתי.
יחד עם זה, משום שהחשש שההתמתנות מזויפת אינו מבוטל, ראוי להפעיל שני אמצעי זהירות: האחד – סוג של "תקופת מבחן": יש לדרוש מהם להתאפק במשך תקופה מסוימת ולא לקבל שום תפקיד מעשי, כמו יו"ר ועדה או שר, עד שנוכל להתרשם לאורך זמן שההתמתנות אכן כנה. התנאי השני – שיחילו את תביעתם לסליחה ולקבלת לגיטימציה גם על יריביהם. אבסורד לשמוע את בן־גביר פוסל את עבאס בגלל עמדותיו בעבר, כשם שאבסורד לשמוע את עבאס פוסל את בן־גביר מסיבה דומה.
מה שנכון לחברה כולה נכון גם לגבי המגזר הציוני־דתי. אחרי שהתבררה עובדת כניסתם של בן־גביר ושל נציג מפלגת נעם אבי מעוז לכנסת, נפוצו ברחבי המגזר התבטאויות של מתן גט כריתות לציונות הדתית. אלה התבטאויות מיותרות, שאינן מכבדות את בעליהן. אי אפשר לקבל שמעשים או עמדות של אנשים בקבוצה מסוימת אמורים לגרום למישהו לזנוח את הקבוצה כולה. האם העובדה שג'פרי אפשטיין היהודי התגלה כפדופיל אמורה לגרום לי להתבייש ביהדותי, או לרצות לעזוב אותה? האם קיומו של היטלר אמור לגרום לי לפסול את הגדרתי כאדם?
אין גם טעם לנקוט בפעולה הפוכה: לנסות לשלול את חברותם של הגורמים השליליים בעינינו מן המחנה המשותף. כל מי שמאמין בשילוב של זהות דתית ושמירת מצוות עם תמיכה במדינה יהודית ריבונית עוד לפני בוא המשיח הוא ציוני דתי, ולא משנה מה השקפותיו המדיניות או החברתיות. הרב מאיר כהנא נשאר רב גם אחרי עמדותיו הגזעניות, כשם שמרטין היידגר נשאר פילוסוף גם אחרי תמיכתו במשטר הנאצי.
אדרבה, בתנ"ך ובמסורת היהודית כולה יש גם חלקים גזעניים ושוביניסטיים. האם נפסול אותם בשל כך? לא. קיומם של מסורות גזעניות או אנשים גזענים בתרבות היהודית בכלל ובציונות הדתית בפרט לא מחייב את המתונים לפרוש מקורת הגג הזהותית המשותפת, אלא להיאבק, ואף ביתר שאת, על דמותה של הזהות הזאת.
