מהדורת חדשות 12 נפתחה בידיעה שילד בן 12 רצח הומלס. סיבת הרצח: שעמום או מעשה קונדס.
מטבע הדברים לא הייתה שום אפשרות לחשוף פרטים על הקטין ומטבע הדברים לא היה מי שיספר לצופים בבית מי היה אנדרי טיומקין, ההומלס, בשבילנו. וכך, במעטה עמימות מוחלט, בלי שיהיה לנו פרט מחבר שנוכל לבכות על הנרצח ובלי שנדע משהו על הילד כדי שנוכל להזדעזע מהרצח, עברה הידיעה המזעזעת הזו מתחת לרדאר ופינתה את מקומה לכל הבלגן הפוליטי.
שני קצוות קשים ועצובים נפגשו במקום הזה, ילד שכנראה הפך לחיית אדם מרוב צפייה ברוע, שעמום, כסף, קשיים נפשיים, קשיים בבית או כל דבר אחר, ואיש שהפך להיות דר רחוב מסיבות דומות מאוד ככל הנראה.
אין להם פנים ואין להם שמות ולכן כנראה שלא נזכור אותם, אבל העלטה שהם שרויים בה היא עלטת העתיד. המקרה המזוויע הזה יכול להיות דרישת שלום ממציאות שאף אחד מאיתנו לא רוצה לחלום עליה ובטח שלא לחיות בה. מציאות שבה ילד לא רואה ערך בחיים של הומלס, מציאות שבה הומלס מסומם לא יכול להגן על חייו מפני ילד שקטן ממנו בהרבה, מציאות שבה לעיתים קרובות אנחנו שומעים ידיעה כזו והארץ לא עוצרת מלכת אפילו לרגע, ואין מחנכים ופסיכולוגים שמנסים להבין את המקרה.
יש שיגידו שהקורונה אשמה ברצח כיוון שהילד, שבוודאי לא היה במסגרת חינוכית תקופה ארוכה, איבד את הצפון וההורים איבדו עליו את השליטה, יש שיגידו שמדובר בבן טובים ויש שיגידו שהגיע ממשפחת מצוקה – אבל אף לא אחד מאלו נכון. רק חברה שמזלזלת באנשים, שיש בה שנאה בכל פינה אפשרית, מגדלת ילד כזה. רק כשפוליטיקאי לא יושב עם פוליטיקאי אחר לטובת המדינה, ורק כשהמסכים רווים באלימות ופורנו שמבלבלים בין משחק למציאות – ילד כזה יכול לגדול.
ואם לא נצליח להזדעזע משני האלמונים האלו – הפוגע והקורבן –עם השנים הם יקבלו פנים ושמות נוספים ומקרים כאלו כבר לא יזעזעו אותנו. פעם כל מעשה גנבה היה מסעיר את הנפש והיום, כל עוד מדובר ברכוש אנחנו אומרים תודה. כך גם נגיע למקום בו המילים ילד ורוצח יכנסו למשפט אחד וליבנו יהיה קהה.
