מנכ"ל משרד הבריאות ישב באולפן המהדורה המרכזית של חדשות 12 והפגין ניתוק נהדר מהשטח: קרן מרציאנו ראיינה אמש (ג') את פרופסור חזי לוי והציפה שאלות שאזרחים רבים שואלים את עצמם. בין השאר נגע הריאיון בשאלת עטיית המסכות בשטחים פתוחים, בפתיחת הלימודים לתלמידי כיתות ד-י באופן סופי ובסוגיית החיסונים.
"לא יקרה כלום אם נחכה עוד שבוע או שבועיים" הגיב. לפרופסור הנכבד כנראה לא יקרה כלום, אבל לחינוך של תלמידי ישראל דווקא קורה. כל יום הוא משמעותי בגילאים האלו ותלמיד שהצליח להחזיק עד היום לא בטוח שיצליח להחזיק גם מחר. גם התשובה של מרציאנו – שנתוני התחלואה תומכים בחזרה לשגרה ושהילדים גם ככה מתערבבים ונפגשים בכל מקום אפשרי – לא הזיזה אותו מעמדתו. אולי הרמיזה שלה על מאבקי כוח בין משרדי הבריאות והחינוך היא התשובה לשאלה מדוע שכחו את התלמידים בבית.
בסוגיית המסכות בשטחים הפתוחים ישנה מחלוקת בצמרת המשרד האם לבטל את ההנחיה או להמתין. לשאלה הפשוטה "האם אתה באמת חושב שיש צידוק למסכות בחוץ?" לא זכינו לקבל תשובה ולגבי הפרקטיקה בעניין, הם ידונו שוב, ויראו ויחשבו אולי בעוד שבועיים. בינתיים הציבור אומר את דברו, מסיר את המסכות ומסתכן במעבר על החוק.
כהמשך ישיר לראיון של המנכ"ל, הגיעה כתבתו של עופר חדד שהציגה את המדיניות לגבי מבקרים בבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מתברר שבדומה למשרד הבריאות, גם משרד הביטחון ממשיך להילחם את מלחמת האתמול והודיע שעל אף הצניחה במספר החולים ופתיחת ענפי המשק, מתווה הביקורים בבתי העלמין יכלול אך ורק משפחות גרעיניות. רוב משפחות החללים בכתבה התנגדו להחלטה, כל השנה הם מתאבלים לבד, ביום השנה הם מבקשים להיתמך בציבור. נראה שגם כאן ההיגיון לא היה הראשון להשפיע על ההחלטה.
כששעת החירום נרגעה, אפשר להיזכר שוב בחוסר הגמישות והאיטיות בה פועלים המשרדים הממשלתיים. תקנות שהיה ראוי להילחם עליהן ולהקפיד על ביצוען הפכו לא רלוונטיות, אבל ביטולן דורש מסכת ייסורים בירוקרטית וחלחול חלוש של המציאות העדכנית לתוככי המנגנון הממשלתי. במשרד הבריאות מתעקשים שלא להתיר את הסוסים מהעגלה על אף שבזכות החיסונים כולנו כבר נוסעים ברכב ממונע.
למען היושר, חשוב להגיד שבעבר נשמעה ביקורת גם כאן על כך שהתקשורת לוחצת על פתיחה מהירה מדי של המשק, אולם קל להבחין שהחיסונים שינו לחלוטין את התמונה. אם היו למנכ"ל תשובות טובות או שנתוני תחלואה שהיו תומכים בעמדתו, כל בר דעת היה תומך בו, אבל זה לא המצב. אחוזי התחלואה ומספר החולים הקשים נמצאים, תודה לאל, בירידה מתמדת, עוד ועוד מחלקות נסגרות והגיע הזמן להבריא את המערכת הכלכלית, החינוכית והחברתית שנפגעו גם הם מהמגפה.
בימים אלו הסכנה מהמגפה אורבת בווריאנטים המתפתחים בעולם, נגד חדירתם כדאי להפעיל את מלא הכוח והיצירתיות ולשחרר ולהקל על האזרחים איפה שרק אפשר.
