לפני שבועיים נתקעה אונייה בתעלת סואץ ויצרה פקק תנועה ימי חסר תקדים. העולם כולו נסער מהתקרית, ונדמה לי שהגיע הזמן לנסות להסביר איך זה קרה. אם התיאור שאציג בשורות הבאות אינו חופף בדיוק למאורעות סואץ, אולי יתגלה כהולם איזו התרחשות אחרת, קרובה יותר אלינו, הישראלים.
זו הגרסה הקצרה: הקברניט וקציניו הבכירים עמדו בגשר הפיקוד, ואף אחד מהם לא הרשה לאף אחד אחר לשים יד על ההגה. האונייה הסתחררה ללא שליטה, עד שנתקעה בין המְצרים. אם תשאלו איך הדברים הגיעו לידי כך, אנו מגיעים כבר לגרסה הארוכה, הקשורה בקברניט הוותיק והשנוי במחלוקת של האונייה. הוויכוחים סביב הקברניט סוערים כל כך, עד שאפילו על שמו אין הסכמה. מעריציו טוענים ששמו האמיתי הוא בנדיקטוס ביסמרק; שונאיו טוענים בתוקף ששמו הוא דווקא בוגדן בלבול. אלו וגם אלו מכנים אותו בראשי התיבות של שמו: בי.בי.
לצד תכונותיו הטובות של בי.בי. הייתה לו תכונה שלילית, שמעולם לא הצליח להתגבר עליה: הוא נטה לסכסוכים קשים עם מקורביו הבכירים. שוב ושוב הפך אוהבים קרובים ליריבים מרים. זה מה שסיבך אותו באירוע המשתק הסופי, כאשר הקצין הראשון, השני והשלישי סירבו לתת לו לאחוז בהגה, והוא מצידו לא הניח להם לעשות זאת. "תבחרו לו מחליף, אחד משלכם", הציעו הקצינים הבכירים לאנשי סיעתו של בי.בי. "למה שנוותר לכם?" זעקו התומכים. "ולמה שאנחנו נוותר לכם?" השיבו המתנגדים בתחכום. האונייה חרקה, הסתובבה ונתקעה בשתי הגדות, כשהיא מושכת אליה תשומת לב בינלאומית הולכת וגוברת. ושוכני הספינה – ממשיכים בשלהם. ירוקת החלה לטפס על השלדה, העוגן החל להחליד והמנועים להתיישן. כל צד גייס זאת כהוכחה לצדקת דרכו, ולהכרח הגמור שהצד השני יוותר מיד.
לנוכח ההערצה הסוחפת של חסידי בי.בי. והתיעוב הלוהט של יריביו מתקבל הרושם שלפנינו דמות נפילים מן האגדות. מדי פעם יימצא קפטן כזה באחת הספינות: אחד שגובהו שני מטרים לפחות, כתפיו רחבות כשכם השור, רטייה על עינו וקרס בידו, קולו מרעיד סלעים וזעמו התכוף מפורר הרים. למרבה הפלא, בי.בי. אינו נראה כך, ומה שחשוב יותר: אינו מתנהל כך. אין הוא אישיות קיצונית, גדולה מהחיים. הקפטן בי.בי. הוא אדם מאופק וזהיר מאין כמותו, שתמיד העדיף להתרחק מכל שונית, להמתין עד שוך כל סערה ולעקוף כל פיראט. זו אינה תכונה רעה עבור מנהיג, אבל קשה למשקיף מן הצד להבין את הפער בין ההנהגה הפקידותית והמאופקת של בי.בי. לבין הרגשות העזים שהוא מעורר. חסידיו ושונאיו של בי.בי. ניסו לגשר על הפער הזה, בהעצימם כל מעשה וכל מלמול של הקברניט. כל סיגר שקיבל מידיד תואר כשחיתות רודנית בקנה מידה ג'ינגיס־חאני. מנגד, כל שיחת טלפון מנדנדת שקיים עם ספּק חיוני תוארה כהישג הרואי בקנה מידה צ'רצ'יליאני.
הנטייה הזו הגיעה לשיא בתקופת המאבק על ההגה והפקרתו. בתקופה הזו, סביב המאבק הפוליטי האפרורי למדי על הנהגת הספינה, נתפרו אד־הוק אידיאולוגיות חובקות עולם. כל גחמה קטנונית שובצה בתרחיש של מאבק קוסמי בין בני האור לבני החושך. תומכי בי.בי. תיארו אותו כאביר הצדק והחירות, הלוחם למען המדוכאים עלי אדמות, כנגד ההגמוניה הדכאנית. יריביו תיארו אותו כנציג כוחות האופל, שונא כל יורדי הים ואויב היָמוֹקרטיה המהותית. העומס האידיאולוגי הִקשה מאוד למצוא מוצא סביר של פשרה, כמקובל במקרים כאלו. ובכל הזמן הזה, כזכור, אף אחד לא קיבל לגיטימציה להניח יד איתנה על ההגה.
כל שוכני האונייה נאלצו להצהיר האם הם בעד הקברניט בי.בי. או נגדו. נשכח יעד ההפלגה, נשכח המטען, נשכחו הנוסעים. קדחת בי.בי. תקפה את הספינה ושוכניה, כאילו אין שאלה חשובה ממנה ביקום כולו. בניסיון נואש להיחלץ מהמבוי הסתום גויס לעזרה טקס קדמוני ונשכח מימיה הראשונים של הספינה – "קולות הימאים": כל המלחים הטילו פתקים בתוך קופסת קרטון טקסית, ואז השליכו אותם לים, והתחילו מחדש. כפי שאפשר לצפות, גם הפולחן הנושן הזה לא שינה דבר, ורק התמיה כמה דגים מקומיים.
מגשר הפיקוד עדיין נשמעים קולות צעקה רמים, וקשה לחלץ מסר מובן מתוך בליל קולות הצרחה הצרודים. רק קול אחד מתנשא מעל כולם, רם וברור: חריקתם של קרשי הספינה היגעים, הנחבטים בגדה ומחשבים להישבר. אבל לקול הזה, כתמיד, כמעט אף אחד אינו מקשיב. יש כמה דרכים למנוע מספינות לשקוע. קטטה קנאית, חד־ממדית ומאובנת אינה אחת מן הדרכים הללו.
