תשמעו סיפור, לפני כמה ימים הלכתי עם אמא שלי לסופר, כדי לעזור לה עם הקניות. לאמא שלי האהובה שלי יש קצת בעיות בעיניים לאחרונה, אז נסעתי אליה לירושלים כדי להיות איתה קצת, וכדי לעזור לה במה שצריך, ואמא שלי רצתה שנלך לסופר ביחד, אז הלכנו!
בקיצור היינו בסופר ועשינו קניות בצ'יק צ'אק כמו שאמא שלי אומרת, מה זה בכלל צ'יק צ'אק, והגענו לקופה כדי לשלם, והקופאית הנחמדה העבירה את כל המוצרים במהירות, ובסוף, בלי להתכוון, היא העבירה את חבילת הביצים שאמא שלי קנתה, פעמיים, וכשהיא עשתה את זה היא אמרה אוי, ומיד היא לחצה על איזה כפתור, שמחובר לקופה הראשית, כי כשרוצים לבטל מוצר צריך כרטיס מנהל או משהו כזה, זה קטע מעפן כזה של סופרים. ואמא שלי ואני חיכינו, ואף אחד לא בא כדי לבטל את המוצר, והקופאית לחצה על הכפתור שוב ושוב ושוב, ואף אחד לא בא, ובקופה התחיל תור קטן, אנשים לא הבינו מה הולך, והקופאית לחצה על הכפתור שוב ושוב, ומלמלה לעצמה, היא עושה לי דווקא, היא עושה לי דווקא. ואני ראיתי איך היא מתחילה להסמיק ולהזיע, ושאלתי אותה, את בסדר, מה קורה, והקופאית אמרה שהיא לוחצת על הכפתור, אבל אף אחד לא מגיע. ואני אמרתי לה, כן, כן, את זה הבנתי, אבל מה, המנהלת שלך רואה את הצפצוף שלך ולא באה בכוונה כאילו, והקופאית לחצה על הכפתור שוב ושוב ושוב, ונאנחה, ואז אמרה, כן, נראה לי.
ובינתיים אמא שלי התחילה להתעצבן ולהגיד בקול, מה זה, מה קורה פה, מה זה, ואני אמרתי לה, אמא חכי שנייה, ושאלתי את הקופאית, תגידי, למי אני צריך לקרוא, והקופאית אמרה לי את השם של המנהלת שלה, והלכתי לקופה הראשית, וקראתי לאישה הזו, ואמרתי לה, אנחנו שעה מחכים שתבואי לבטל מוצר, והאישה, שנראתה כמו מנהלת קשה ונקמנית, אמרה, בסדר בסדר לא ראיתי, והיא שיקרה, ראיתי בעיניים שלה שהיא שיקרה. והלכנו ביחד לקופה, והקופאית אמרה לה, אני שעה לוחצת, והמנהלת שלה אמרה, רגע, אולי הכפתור שלך לא עובד, והקופאית לחצה שוב, והמכשיר של המנהלת צפצף, אז גם הקופאית, וגם המנהלת שלה, וגם אני, כולנו הבנו שהייתה כאן התעלמות מכוונת של מנהלת מגעילה, והמנהלת העבירה את הכרטיס וביטלה את הביצים, והלכה, ואני שאלתי את הקופאית, מה יש לה זאתי, והקופאית נאנחה ואמרה, סתם, היא סתם מנהלת כזאת.
איייי ואני התכווצתי לגמרי, ממש ממש התכווצתי, כי גם בי התעללו פעם במקום העבודה, כשעבדתי במוסד מסוים, שתי המנהלות שלי התעללו בי במשך כמה חודשים. אני כותב את המילה הזאת, התעללות, בלי להתבייש, כי זה מה שהיה שם, וכל מי שעבד איתי ידע את זה, וכל מי שמכיר את המנהלות האלה יודע שזה משהו שהן עושות מדי פעם. ומאז שהתעללו בי ככה, לפני שבע שנים בערך, יש לי מין רגישות כזאת להתעמרות, אני יודע לזהות התעללות במקום העבודה, אני יודע לזהות מנהלים מתעמרים, אני יודע לזהות עובדים שמתעמרים בהם, וזה מה שהיה שם בסופר, אני בטוח בזה, באלפיים אחוז, זה מה שהיה שם, מנהלת מתעללת, ועובדת שחווה התעללות.
ומפני שאני מכיר את התחושה הזו, אני יודע שהחיים של העובדת הזו הם סיוט אחד גדול, היא באה לעבודה עם גב כפוף, וחוזרת ממנה עם נפש מרוסקת, והכול בגלל המנהלת הזאת שמתעלמת ממנה בכוונה, וגורמת ללקוחות להתעצבן עליה, ובעוד כמה חודשים היא תדווח על הקופאית הזאת כעובדת בעייתית, ואולי אפילו יפטרו אותה. איכס, אני נכנס לראש של האישה הזאת ומיד רוצה לברוח. איףףףף, יש מנהלים כאלה בעולם, יש בני אדם כאלה, וזה דבר עצוב עצוב עצוב עצוב, לא כותבים על זה מספיק, לא מתעסקים בזה מספיק, אבל יש דבר כזה – "התעמרות במקום העבודה", וזה דבר נורא נורא. המילים הללו לא מספיקות, המילים הללו לא מתארות כלום, מי שחווה התעללות כזו יודע על מה אני מדבר, מי שעבד תחת מנהל או מנהלת כאלה, שמיררו את חייו, מכיר את העלבון החריף, את הבושה המרה, את הזעם הכבוש, ואת תחושת ההשפלה שצובעת את המציאות כולה. "התעמרות במקום העבודה" זה מונח עדין וזהיר ומתקתק ביחס למה שאלפי עובדים אומללים חווים מדי יום בגלל הבוס המגעיל שלהם.
אחחחח וכשהמנהלת המגעילה הלכה, וחבילת הביצים המיותרת בוטלה, נתתי לקופאית את כרטיס האשראי של אמא, והסתכלתי עליה במבט עצוב. העיניים שלה היו רכות מיואשות, והגוף שלה היה רפוי ומובס. תקשיבי, אמרתי לה, אל תתרגשי ממנה, גם לי הייתה מנהלת כזאת, שהציקה לי. אל תתרגשי ממנה, להפך, את צריכה לרחם עליה, היא תקועה עם המנהלת המגעילה הזו כל הזמן, מבוקר ועד ערב. והקופאית חייכה ואמרה, זה בסדר, זה בסדר, תודה, ואני חייכתי אליה ואמרתי לה, תחזיקי מעמד, אה, והקופאית החזירה לי את האשראי ואמרה לי, תודה כפרה עליך. שכוייח, זה הסיפור.
