ח"כ שרן השכל הגיעה להשבעה עם בתה התינוקת. מה היה בתמונה הזאת שעורר את כולנו? מדוע ניסו להוציא אותה מהמליאה כי זה "נוגד את כללי הפרוטוקול"? איזה פרוטוקול בעצם? שאין כניסה לתינוקות במליאה? שהם פרסונה נון גראטה?
התשובה היא די פשוטה – אנחנו לא רגילים לראות תינוקות במרחב התעסוקתי. בטח לא במשכן הכנסת. אנחנו לא רגילים לראות תינוקות בטלוויזיה. כלומר, אנחנו רואים אותם, אבל רק בפרסומות של גרבר וחיתולים.
ופתאום אישה אחת מרהיבה עוז, כוכבת אחת מעיזה ומכריזה בזאת: אני לא נפרדת מהתינוקת שלי גם כשאני מושבעת בכנסת. התינוקת הזאת תהיה חלק מהנוף ואתם תבלעו את הרוק ותשתקו.
אנחנו אחרי הרבה שנים של פמיניזם, אבל עד היום הפמיניזם הזה יצר הפרדה ברורה – תינוקות בבית, אמא על עקבים בעבודה. אנחנו ניתן לך להתקדם, ניתן לך להגיע רחוק, רק עשי טובה, תעשי שנרגיש כמה שפחות שאת אמא. לא מעוניינים לדעת שיש לך ילדים, אם בכלל. תסתירי אותם, תמצאי פתרון, תגיעי לפגישה בשש בערב ואת אף אחד לא מעניין איזה סידור מצאת לילדים בשעה הזאת. העיקר שיש לו דופק.
במשך שנים היינו עסוקות בלהסתיר את האימהות שלנו, בלהראות שהיא לא מכשול, שאנחנו יודעות להפריד, שאנחנו מסוגלות להסתדר. למה בעצם? כי במרחב התעסוקתי לא היה מקום לתינוקות. אגב, שימו לב להבחנה מעניינת: גבר שמביא את ילדיו לעבודה נתפס כאב השנה. וואו, איך הוא מעורב בבית. וואו, איך הוא בעניינים. אישה שמביאה את ילדיה לעבודה – מממ, היא לא יודעת להפריד. היא מערבבת. מה, אין לה סידור?
אולי זו הקורונה שהבשילה את התנאים, אולי בעצם זה הם הבשילו כבר לפני כן, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר אנשי קריירה שמנכיחים את הילדים שלהם גם בעבודה. עמית סגל נצפה לא אחת מביא את בנו לאולפני החדשות. כך גם דפנה ליאל עם בתה. בשנה האחרונה כולנו נחשפנו פתאום לילדים של אחרים. המורה יושבת בזום, הילד מתפרץ לפריים, וזה חמוד ושובה לב. הילדים הפכו לחלק מהנוף. הפסקנו להסתיר אותם. הפסקנו להתנצל עליהם. למדנו שאפשר לעבוד יחד איתם, שלפעמים אין ברירה.
כשתינוק מופיע פתאום במקום העבודה משהו בכל העובדים מתרכך. הוא מוציא מהסביבה את הטוב והאמפתי שבה, ולנראות הזאת יש השפעה. יש לה אמירה. מי במרכז, בשביל מי אנחנו עובדים בעצם. מה חשוב בחיים. זה כמובן לא יכול להפוך להיות השגרה החדשה שלנו. מקומם של ילדים עדיין בבתי ספר ובגנים ברמת היומיום, אבל לא נורא שמדי פעם תראו איך נראה הילד של הקולגה שלכם. לרוב זה עושה רק טוב.
וכן, זה אפילו משתלם למשק. עובד שיודע שבמקום העבודה ערים לחיי המשפחה שלו ולא דורשים ממנו להסתיר אותם הוא עובד יותר טוב. הוא עובד שיתמסר יותר בשמחה גם לדרישות מעבר. המחשבות שלו יהיו במקום, הן לא יצטרכו להיות במצב של הפרדה וטרדה מתמדת. בהיי טק ובחברות הגדולות כבר מזמן הבינו את זה. יש כאלה שמספקות קייטנות לילדים בימי החופשה, אחרות מקיימות אירועים לכל המשפחה. הן מבינות שבני דור ה-Y לא מוכנים לוותר על חיי המשפחה והפנאי שלהם, ומקום עבודה שלא מכבד אותם יצטרך להתחרות עם מקום עבודה שכן.
ההבנה הזאת צריכה לחלחל גם למגזר הציבורי, גם לכנסת, גם לערוצי התקשורת. כן, רוב הזמן אנחנו על עקבים, מהודקות ושוכחות לשמונה שעות מהאימהות שלנו. אבל מדי פעם הילד יפציע במרחב, ולא חייבים לעוות פרצוף כשרואים אותו. אפשר גם פשוט להתמוגג.
