לפני כל התרחישים הפתלתלים להקמת ממשלה, צריך למתוח הערת אזהרה בולטת: בחירות בפעם החמישית הן עדיין התרחיש הסביר ביותר. כל מבנה קואליציוני שנראה אפשרי על הנייר דורש גמישות ותמרון נדירים מגורמים רבים בעלי אינטרסים סותרים, עם אינספור עניינים שעלולים להשתבש בדרך. באופן פרדוקסלי, דווקא אימת הבחירות מגדילה את סיכוי התרחשותן: הפוליטיקאים מתקשים להתגמש מחשש שיגיעו לקמפיין הבא מעמדת נחיתות.
ועכשיו אפשר לעבור לספקולציות הקואליציה.
אחרי רצף של תבוסות פוליטיות, היה לבנימין נתניהו רגע קצר של נחת. את המנדט להקמת ממשלה הוא חילץ בסוף מהנשיא, בזעף, בעיקר הודות לגמגום ולאינטרסים הסותרים במחנה יריביו, ולא מפני שהציג פריצת דרך לעבר קואליציה בראשותו. ההישג בקבלת כתב המינוי אולי שיפר את מצב רוחו של נתניהו אבל לא את מצבו הפוליטי. אין לו רוב בכנסת. הנשיא העניק את המנדט למי שאינו יכול להקים ממשלה; כמאמר הפתגם, ריבלין חילק אגוזים לאדם נטול שיניים. האגוזים במקרה הזה הם לא המנדט, אלא גדעון סער ובצלאל סמוטריץ׳; הראשון בסירובו להפר את הבטחת הבחירות המרכזית שלו ולשבת תחת נתניהו, השני בהתנגדותו להישען על רע"ם, ולו להצבעה אחת. שני האדונים מפורסמים בעיקשותם, ולשניהם נימוקים אידיאולוגיים וערכיים על פי תפיסת עולמם. אם איש מהם לא יתקפל, לנתניהו אין ממשלה.
מפצח האגוזים שהוזעק, כמה אירוני, הוא נפתלי בנט. האיש שיכול להיכנס ללשכת ראש הממשלה דווקא בזכות עקשנותם של שני אלו, הבהיר לנתניהו שלא יעמוד בדרכו ואף הציע עזרה מנומסת. גם החרדים נשלחו לגשש בשני הכיוונים וחזרו עם בשורות לא אופטימיות. בגזרת סער, במקום שיסכים להצטרף לממשלת ימין הם קיבלו ממנו הצעה לחבור, אפילו מבחוץ, לקואליציית בנט־לפיד, תמורת הטבות מרחיקות לכת, כולל הסכמות בנושא הגיוס ושליטה בוועדת הכספים. לשיחות עם סמוטריץ' הם באו לשכנע ויצאו משוכנעים. דרעי וליצמן, שבתחילה לא פסלו הישענות על רע"ם, חזרו מהורהרים ומעורערים לגבי המחיר ארוך הטווח של מהלך כזה.
השבוע גם סמוטריץ' וגם סער התחפרו והתבצרו עמוק יותר. בניגוד לנוהג הקלוקל לפזר הבטחות לפני הבחירות ולהפר אותן אחריהן, שניהם טרחו לתקף ולסנדל את עצמם שוב ושוב אחרי הבחירות, בכתב ובעל פה, בהקלטה ובצילום, עם מגילות של נימוקים וצידוקים. שניהם נראים בלתי ניתנים לפיצוח, אבל אם אפשר לזהות צל של סדק, אנשי נתניהו מאבחנים אותו אצל סמוטריץ'. מנופי הלחץ שיופעלו עליו מתוך המגזר יהיו אדירים. הרבנים יזומנו ללשכת נתניהו, ופעילים יישלחו להפגין מול בית משפחת סמוטריץ'. אין נימוק שלא יישלף: העימות עם ממשל ביידן, האיום האיראני, המדבר האופוזיציוני. הכול, רק שיסכים לסתום את העיניים והאף להצבעה אחת קטנה. בליכוד גם ניסו לקדם רעיון דחוק לממשלת מיעוט של 53, שמשאירה הן את רע"ם הן את הציונות הדתית לתמוך מבחוץ, ולפי שעה נדחו בבוז.
אולי כדי להקל את העומס הצפוי, יו"ר הציונות הדתית מנסה לגלגל את הלחץ ליו"ר ימינה. חילופי המהלומות בין השניים מעולם לא היו חריפים כמו השבוע. סמוטריץ' האשים את בנט שהוא "פזיז, חסר אחריות וחסר מעצורים", ובימינה קראו לו בתגובה "נחש בתחפושת". בנט אף השווה אותו לשורפי האסמים בימי המרד הגדול, לפני חורבן הבית השני. עיקר הטענה של יו"ר הציונות הדתית היא שבנט מסית את סער לא להצטרף לנתניהו, אבל מי ששוחח עם יו״ר תקווה חדשה התרשם שאינו זקוק לשום חיזוק. הוא נחוש להזיז את נתניהו, גם אם את ראשות הממשלה יקטוף מישהו אחר.
ברגע המבחן הראשון שלו, סער גמגם. הסירוב להמליץ על מועמד תאם אמנם את הבטחות הבחירות שלו – לא לשבת תחת נתניהו או תחת לפיד – אבל מנע הכרעה. סער ניסה לכפות על בנט ועל לפיד להתגמש עוד לפני שהגיע לבית הנשיא, אבל האינטרסים של שניהם, שמתכננים קואליציה משותפת, היו הפוכים: לפיד רצה את המנדט לעצמו כדי לקחת את ההובלה ולהגיע מעמדת יתרון מול בנט. לבנט היה נוח שנתניהו יקבל ראשון את ההזדמנות להרכבת ממשלה, גם כדי שיוכל להתקדם מולו במשא ומתן, וגם כי במקרה של כישלון, רק כך חבירה של ימינה לממשלת אחדות תצבור לגיטימציה בימין. בתרחיש החלומות שלו, אולי גם החרדים יצטרפו אליו להרפתקה.
במקום תשובה ברורה, משלחת תקווה חדשה המליצה לנשיא לזמן את בנט ולפיד ולתווך ביניהם. בליכוד האשימו לא פעם שריבלין וסער מתואמים, אבל תגובתו של הנשיא לא הייתה הצגה. במשך דקות ארוכות הוא נזף באלקין, בהנדל ובשאשא־ביטון. כשהמשלחת הנכלמת ניסתה להסביר את ההיגיון הפוליטי מאחורי הרעיון, הוא רטן ביידיש נשיאותית: "עזבו אותי מהשטויות שלכם".
ריבלין קיווה שהמלצה של סער על לפיד תסגור את פער הממליצים ותחסוך ממנו את הענקת המנדט לנתניהו, המצוי בראשית משפטו הפלילי. אבל משנותר פער גדול, הוא נאלץ לשגר את כתב המינוי בידי שליח בלי לזמן את המועמד, בלי תמונה משותפת, ואפילו בלי הצילום המסורתי בכנסת. ריבלין גם העדיף לא להגיע לבמה בטרקלין שאגאל אלא לחזור לבית הנשיא מיד אחרי השבעת הכנסת. אולי הספיק לראות בטלוויזיה כיצד לצד ראש הממשלה – מצחקקת ומסתודדת וכמובן מצטלמת – ניצבה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
ריבלין הצהיר כי בהיעדר סיכויים להרכבת ממשלה הוא יעדיף להחזיר את המנדט ישירות לכנסת, ושאולי לא יעניק לחבר כנסת נוסף הזדמנות להרכיב ממשלה אם הראשון ייכשל. אבל בשיחות סגורות הוא היה פחות חד־משמעי. כמה מנציגי הסיעות ביקשו ממנו רגעים בחדר סגור ללא מצלמות ושידור חי, וקיבלו. ריבלין הבטיח שקיפות וקיים, אבל התאפשר גם ערוץ דיסקרטי למעוניינים. הבקשה העיקרית של "גוש השינוי" הייתה שהוא יעניק בכל זאת מנדט שני: הקואליציה התיאורטית, מימינה ועד מרצ, מונה 58 חברים. די בכך כדי להקים ממשלת מיעוט בהימנעות הרשימה המשותפת (או החרדים) אבל אם המנדט יועבר לכנסת יידרשו שם 61 חתימות. כלומר, חברי רע"ם או המשותפת יתבקשו לתמוך באופן אקטיבי, בחתימתם, בהענקת המנדט לממשלה בראשות נפתלי בנט. לא הוא ולא הם חפצים להגיע לרגע הזה.
הנשיא רמז כי יסכים לכך, אך ביקש שלא יידרש לסמן בכך את תחילת המשא ומתן אלא את סופו. אם נתניהו לא יצליח להעמיד ממשלה עד היום ה־28, ריבלין לא ירצה להעניק 28 יום של מו"מ לצד השני שיסתיימו בלא כלום, אלא שבנט ולפיד יציגו לו מלכתחילה את ההסכמות ביניהם, יקבלו את המנדט וירכיבו קואליציה במהלך בזק. בנט מעדיף את המסלול הזה, כדי לנהל משא ומתן במקביל. הוא ייתן עדיפות לממשלת ימין עם נתניהו, אבל במקביל ייחצב וייתפר המתווה להקמת ממשלת הרוטציה הפריטטית. זו תהיה קואליציה שמורכבת מרוב של אנשי מרכז־שמאל, בכנסת שנוטה לימין. כדי לבנות את המכניקה של ממשלה כזו דרושים עשרות סעיפים והסכמות, מנגנונים ופתרונות לבעיות שעוד לא נולדו. כלקח מהחורים בהסכם שחתמו גנץ ונתניהו, הפעם לא זומנו משפטנים לנסח את הנייר, אלא פוליטיקאים מנוסים.
בין שתי האפשרויות המרכזיות – ממשלת ימין בראשות נתניהו יחד עם סמוטריץ', תלמידי כהנא ותלמידי הרב טאו, שנשענת על התנועה האסלאמית, או ממשלת שינוי של בנט ולפיד, שתשתרע מימינה ועד מרצ בהימנעות המשותפת – סיכוייה של השנייה נראים מעט יותר טובים. זהו פתרון כאוטי למצב כאוטי. בנט, עם שבעה מנדטים בלבד, לוקח הלוואה שמשאירה אותו עם מינוס באשראי הפוליטי. רק תקופה מוצלחת במיוחד בראשות הממשלה תוכל אולי למלא את החסר.
מבחינה מהותית, יש גם אפשרות שלישית והגיונית יותר: ממשלת 65 של הימין, עם בנט וסער. היא דורשת סולם בדמות תזוזה של נתניהו, ולו לשנה, לטובת מועמד אחר מהימין. 25 יום נותרו לאחד השחקנים להתעשת ולמנוע בחירות נוספות. ביום האחרון למנדט של נתניהו, בנט יהיה קרוב מאי פעם ללשכת ראש הממשלה. אם לא יממש זאת בזמן עם אחד הצדדים, הוא עלול לפגוש שוב את אחוז החסימה.
