הומור אשכנזי ועוד: עשר המכות האמיתיות של חג הפסח

ואלו 10 המכות שהוריד הקדוש ברוך הוא על ישראל בחג הפסח הזה, וגם בקודמים:

טרפת ניקיון

כן אני יודע שזה כל שנה ככה, אבל בחיי, השתגעתן. כן, אתן שם, נדמה לי שכבר שבועיים לא יצא לי לראות את רצפת הבית שלי לא רטובה. אני אשכרה שוקל לתלות טרפז בסלון הבית כדי להימנע מהמבט הנוראי שאני מקבל בכל פעם שאני מעז לדרוך לה ברטוב. היא מנקה כל כך הרבה לפני פסח, שבאיזשהו שלב ראיתי שני פירורי לחם מנופפים בדגל לבן ויוצאים מהבית בעצמם. זר לו נקלע לישראל בפסח, מן הסתם היה בטוח שאקונומיקה הוציאה אותנו ממצרים.

יינות עם מדליות

טוב, מה זה נסחפתם עם מיץ הענבים החמוץ הזה שלכם. כאילו סבבה, אני זורם עם זה שיש אנשים שאוהבים יין, אבל אם אני שומע עוד פעם על זה שהיין שהבאתם זכה בשתי מדליות כסף בפסטיבל השאטו של מרסיי, אני זורק אותו לפח ומוציא ערק עלית לשולחן. אני מבין שאתם מנצלים את זה שפסח הוא חג שאסור לשתות בו דברים טעימים באמת כמו בירה או ויסקי, אבל זו ממש לא סיבה להתחיל לחפור לי על כמה הצ’יליאנים טובים בגידול ענבים ועל מושגים כמו עפיצות. עם כל הכבוד לתדמית הסומלייה הפריזאי שאתם מנסים להקנות לעצמכם, בסוף אתם סוכני ביטוח מקריית־אונו.

הומור אשכנזים

מודה שגם אני חטאתי בזה, אבל די. נמאס. כל הקטע הזה כאילו לאשכנזים אין מה לאכול בחג מיצה את עצמו. ככה גם הטענות שהם לא יודעים מה זה תבלינים. אוכל אשכנזי הוא אחלה ומגוון וטעים, וגפילטע פיש הוא אחד הדברים היותר טעימים על הכדור הזה, ואם יש לכם בעיה אתם מוזמנים לחזור לחריימה העלוב שלכם ולהשאיר לי קצת בבקשה.

מתכונים

תקשיבי רגע. אז הבאת איזה תבשיל נחמד לארוחת החג ודודה רותי התלהבה ממנו וביקשה ממך את המתכון. זה לא אומר שאת צריכה לעטות על עצמך עכשיו פוזה של מינימום אייל שני ולהתחיל להשוויץ ביכולות הבישול שלך. בואי. סלט החסה שלך נחמד, אבל דודה רותי היא לא בדיוק מדריך מישלן. אם ביקשו ממך מתכון את יכולה פשוט לתת אותו ולא לשחק אותה כאילו את חולקת עכשיו את סודות הגרעין של צפון קוריאה. אגב, טיפ לבשלנים ולבשלניות שביניכם, אני יודע שאנחנו חיים בעידן שבו כל אחד הוא שף בפוטנציה, אבל בארוחות חג לכו על פשוט. ואם הבאתם איזה צלי, אל תתלהבו מזה שחיסלו אותו. בטח לא אם הבאתם אותו בתבנית הכי קטנה שמצאתם, ואתם טחנתם את רובו.

תורי הגלוטן

אני חולה על המדינה הזאת, אבל אם יש משהו שגורם לי להצטער שהפצצנו בזמן את הכור הגרעיני בסוריה, אלה התורים המוגזמים במאפיות שנייה אחרי שיוצא פסח. כולה לא אכלתם גלוטן שבוע. רבאק, כולנו נצר לעם שידע רעב אמיתי לא פעם בהיסטוריה ועמד בזה בגבורה, אז להתחרפן בגלל שבוע בלי שומשום? מביך.

בתור דור שלישי לשואה יש לי כלל בחיים שאני משתדל לשמור עליו: אני לא עומד בתור לאוכל. אני חייב להודות שפה ושם הפרתי את הכלל, אבל זה תמיד היה בשביל משהו ממש שווה. סטייק מדהים, חומוס ישראלי אחרי שנה במזרח, המבורגר במקום שהמליצו עליו בטירוף בניו־יורק (לא מגלה לכם בחיים), אבל רבאק, בשביל סמבוסק?

טוב, יכול להיות שזה קשור לזה שאני ממש, אבל ממש, אוהב מצות.

בריי או ברייט?

מצה בריי/ט הוא ללא ספק המאכל הטוב ביותר אי פעם. השילוב בין מצה רטובה, ביצה, מלח ושמנת חמוצה הוא ללא ספק עניין שהיה שווה להזדרז ביציאה ממצרים בשבילו. אבל אולי הגיע הזמן שניסגר כולנו פעם אחת ולתמיד על איך כותבים את זה? אצלנו בבית קראו לזה מצה ברייט, אבל אם תחליטו שכותבים מצה בריי אני זורם, רק תחליטו כבר.

מתנות מיוחדות

חוק: אם אתה צריך להסביר מה המתנה שלך עושה – “מה קרה לך, זה קולף צנוברים דו־כיווני" – סימן שלא בחרת טוב. בכלל, נראה לי שבכל הנוגע למתנות, כל עולם המצעים והסירים מוצה לחלוטין. למה אנשים לא מביאים אחד לשני לחג דברים מגניבים כמו מנוי לנטפליקס, או מתארגנים כל המשפחה ובמקום סרוויס, עציץ וקולף אבוקדו חשמלי מארגנים לזוג המארח איזו חופשה ברודוס?

חילוניות מוגזמת

כתל־אביבי אני חייב לומר, שאני מודאג ממה שקרה לפסח בשנים האחרונות. אם את יום כיפור עוד שומרים ובסוכות רואים פה ושם איזו סוכה, פסח נמצא הרחק מאחור בכל הנוגע לשמירה ציבורית על כללי החג. לא שזה באמת משנה לי – אני אמנם נמנע מחמץ בפסח, אבל אין לי בעיה שאחרים לא – רק קצת מצחיק אותי הדחף הזה של אנשים להגזים עם כמה שהם לא מקפידים. התחושה היא שאם אתה נכנס לבית קפה בתל־אביב בפסח, מיד ניגשת אליך מארחת ומרגיעה אותך שהמקום לא כשר. או החבר הזה שאתה מתקשר אליו לשאול איפה הוא בחג, והוא עונה לך “קופץ לפסטיבל חזירוני הבצק בברלין". הבנו, אתה חילוני. אין צורך בהפרזה.

קערת פסח

אם השם יתברך הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, למה אנחנו שמים בצלחת זרוע מעאפנה של עוף יבש ולא איזו זרוע עסיסית של טלה עם רוטב טוב?

טורי מכות בעיתונים של פסח

נו, יופי, אז לא היה לך רעיון לטור מקורי והלכת לאופציה הראשונה של כל כותב טורים וסיימת עם עשר מכות “מקוריות” לפסח. מביך. וכן, אני מדבר אליך, זמרי.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il