אחרי ההתלהמות הקרנפית נגד ראשת מרצ החדשה, הגיע הזמן להודות שהדמון התורן, משה קלוגהפט, עשה לה שירות טוב. או לפחות היה יכול לעשות לה שירות טוב, לולא התעקשה להכחיש בתוקף את התייעצותה איתו.
פרשת קלוגהפט הפכה את הזכייה של זנדברג ממסיבת תה פנים־מפלגתית משעממת, עם סוף ידוע מראש, לאירוע מדובר ומתוקשר. אחרי שתתאושש מהקלחת, יעידו עליה מעשיה מכאן והלאה. המתלהמים נגדה הם שיצטרכו להסביר איך הצליחו להפוך יועץ פוליטי לפרסונה נון־גרטה, מבעיר השטח ומלבה השנאה, שעה שהם מפגינים התלהמות בהמית נגד מחנה שלם, הבערת השטח נגדו וליבוי שנאה. הסגנון הקלוגהפטי הוא לא הבחירה הראשונה שלי – לא כפי שבא לידי ביטוי במפלגת הימין, וגם לא בקמפיין האגרסיבי של אראל מרגלית – אבל הוא דווקא יושב יופי על הסגנון הזנדברגי שוחר השלום, שאם להתנסח בעדינות, לא ממש מתכתב עם השיח המהטמה־גנדי.
אבל זה לא עיקר תרומתו. תמר זנדברג הייתה מנצחת את המתחרים על ראשות המפלגה הקטנה גם בלעדיו, ואולי הייתה מסתפקת ב־60 אחוזים מהקולות במקום ב־71, אבל הערך המוסף שנתן לה קלוגהפט הוא האנלוגיה לבית היהודי. הזעזוע העמוק בשמאל נוכח השימוש ביועץ המיתולוגי של נפתלי משהו־חדש־מתחיל בנט, ראוי לו שיתחלף במילות תודה.
קו המשווה שמתח קלוגהפט בין זנדברג ובין הנסיכים שהפכו את המפד"ל האפרורית לבית היהודי הקופצני (ואל תרשו לעצמכם לפספס את סרטון ה"כמעט כשלפ שלום" של בנט־שקד), קרץ לכל המצביעים הפוטנציאליים של מרצ שהמפלגה הדועכת יכולה לחזור לחיים ולהיות רלוונטית. לא רק כאופוזיציה צועקת ומטרידנית, אלא כשחקן משמעותי בזירת מקבלי ההחלטות. הרי אמרת הבית היהודי – אמרת מיצוי מופלא של שמונה מנדטים; אמרת צעירים שתפסו את עמדותיהם המפוהקות של המשופמים דאשתקד, ושעטו קדימה בלי להתנצל; אמרת תיק החינוך, אמרת תיק המשפטים, אמרת סגן שר הביטחון.
למרבה הצער, נוכח הכחשותיה המביכות של זנדברג נדרשה היו"רית הטרייה בעלת המוטו "לא מתנצלים" – ובכן – להתנצל. אם זה לא מספיק, ההתנצלות כללה גם צער עמוק על שאכזבה את בוחריה מהר כל כך. בצעד המוגזם הזה היא גם הכניסה רעיונות למצביעים, וגם נתנה נשק קונבנציונלי בידי המתנגדים מחוץ ובעיקר מבית.
בסופו של דבר מה שיסמן את מרצ כבשורה חדשה הוא מידת ההצלחה שלה לשכנע שזכויות אדם ושאיפה לשלום – ובכלל זה התנערות מוחלטת מטרור – הן באמת מיסודות אמונתה. ואת זה משיגים דרך ביקור בקברי דמויות מופת של סובלנות וחתירה לשלום, לא דרך ביקור בקברו של הטרוריסט יאסר ערפאת. נסו למשל את מהטמה גנדי.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
