אחד ההבדלים הגדולים בין יהדות ישראל ליהדות ארה"ב, הוא שבארה"ב חרדים וחסידים מגוונים רבים שמחים לציין את יום העצמאות של ארה"ב, הרביעי ביולי. הדבר נכון גם בקהילות באירופה ובאוסטרליה שם חרדים רבים מפגינים גאווה לאומית בארץ מוצאם.
תהיתי לעצמי למה בארה"ב יהודים חרדים שמחים לציין את יום העצמאות האמריקני, לתלות דגל ארה"ב מחוץ לביתם, לשיר את ההמנון הלאומי, ולגלות פטריוטיות ואילו במדינת ישראל. דווקא במדינה שיש כל כך הרבה במה לשמוח ולהתגאות, יש היסוס כה גדול בקהילה החרדית להראות רגשות פטריוטים.
חשיבות נושא זה גדלה ככל שהציבור החרדי גדל ואיתו הצורך בנשיאה משותפת בנטל הלאומי. במקביל, ההזדהות של החרדים עם המדינה, ואחדות העם נעשים מחויבי המציאות ובעלי חשיבות עליונה. צריך למצוא מכנה משותף לנרטיב הלאומי של מדינת ישראל. אף שהנושא מורכב ומסובך, ישנו פן אחד של פטריוטיות הניתן לפתור בקלות ובכך לכלול את כולם: יום העצמאות לא חייב להיות חג דתי לכולם, לחרדים מגיע יום עצמאות חילוני.
כאשר אני מבקר בארץ אני שמח לחגוג את יום העצמאות. איך אפשר שלא לשמוח?! מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל. מדינה רבת הישגים, ועתירת יכולות, כמו שאומרים, "יש במה להתגאות!". אלא שאז אני מגיע לבית הכנסת ואנשים מתחילים לשאול אותי: "אז אתה אומר הלל ביום העצמאות?" עם ברכה? בלי ברכה? האם המדינה היא אתחלתא דגאולה או לא? פתאום יש כל מיני תנאים מקדימים להשתתפות ביום העצמאות, תנאים שאינם נדרשים מחילוני שרוצה להתגאות ולשמוח במדינת ישראל.
אני נזכר בסיפור על כך שהגרי"ד סולובייצ'יק (כך שמעתי מתלמידו, הרב דוד וויליג) התגורר בפנימיית ה"ישיבה יוניברסיטי" לאחר פטירת אשתו. מלבד המניין בישיבה היה מניין גדול של תלמידים שהתפללו אתו. לאחר תפילת שמונה עשרה רצה החזן לדעת אם לומר הלל והרב הורה לו שלא לומר הלל. כך הייתה דעתו ההלכתית. כמובן שלא היה בזה שמץ של פוליטיקה או חוסר בציונות שלו. הרב סולובייצ'יק היה מגדולי הציונות הדתית ואף עזר רבות להשפיע בעולם הנוצרי בכדי שגוש מדינות דרום אמריקה יתמכו בהצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר במדינה יהודית, אולם דעתו ההלכתית הייתה שלא לומר הלל ביום העצמאות. מספר תלמידים עזבו את המניין של הרב, והלכו לחדר אחר כדי לומר הלל. הם נעלבו וראו בהוראה פגם בציונות שלו.
הגיע הזמן לאפשר לאנשים, במיוחד בארץ, להזדהות עם מדינת ישראל, לחגוג עם מדינת ישראל, ולהיות חלק ממדינת ישראל מבלי להגביל זאת במחלוקות הלכתיות טכניות או תיאולוגיות שאינן מעידות בהכרח על מחויבות למדינת ישראל או להיפך. כמו שאין ספק שאדם חילוני שאוהב את מדינת ישראל הינו ציוני אמיתי מבלי לבדוק אם הוא אומר הלל או מאמין שהמדינה היא אתחלתא דגאולה. צריך להגיע למצב שגם אדם חרדי יכול להתגאות במדינת ישראל ולהיות חלק ממנה, מבלי להגיד הלל ביום העצמאות.
זוג צעיר שאני מכיר שבאו לגור בהתיישבות נשאלו על ידי ועדת הקבלה של היישוב אם הם אומרים הלל ביום העצמאות. כאשר השיבו בשלילה נדהמו חברי הוועדה. זהו אבסורד. מי שהולך ליישב את ארץ ישראל במסירות נפש מוצא את כוונותיו הטובות נשפטות ונשללות בשל שיח הלכתי טכני מגלם את הצורך שיש באפשרות במסלול לחגיגת יום העצמאות בצורה לא דתית על ידי אנשים דתיים.
אין סיבה בעולם שחרדים בארה"ב יחגגו את 4 ביולי, חרדים באנגליה יניפו דגל אנגליה מול ביתם, ורק במדינת ישראל חרדים מתביישים ליטול חלק בחגיגות העצמאות. לחרדים מגיעה האפשרות של יום עצמאות חילוני. יום שבו הם יכולים לחגוג ולשמוח ולהיות ישראלים וציונים גאים מבלי להיכנס לדיונים הלכתיים בהלכות אמירת הלל או שיחות מסובכות בנושא הגאולה והאם אכן מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. אין בזה משום פסילת האמונות של אף אחד אחר. צריך שיהיה מקום לכולם ומתוך כך תגבר האחווה, אהבת העם והארץ, והגאווה בכל מה שיש למדינת ישראל להתגאות. יום עצמאות שמח.
