בערוצי התקשורת עסקו לאורך השבוע החולף בבחירתו של נשיא המדינה שלא להשתתף בצילום המסורתי של ראשי הסיעות שנבחרו לכנסת. מאין ואימתי הגיעה אלינו המילה "צילום", וכן קרובות משפחתה – ההצטלמות, המצלמה והצַּלָּם?
בלעז קרוי הצילום בשם photograph, ובתרגום מילולי לעברית – "כתיבת אור" (photo הוא אור, כמו ה"פוטון" שהינו חלקיק אור, ו-graph פירושו כתיבה, כמו במילה "גרפיקה"). ואכן, לפני כמאה ועשרים שנה קראו לפעולה זו בשם "כְּתַב אור" או "ציור אור", והצלָם נקרא בשם "צייר אור".
הנה ידיעה לדוגמה מעיתונו של אליעזר בן יהודה, "הצבי", משנת 1899. הידיעה עסקה במצב בריאותו של הקצין הצרפתי היהודי אלפרד דרייפוס, והיא מוסרת כך: "העיתון פרסם בזמן האחרון צורה כתבאורית חדשה מדרייפוס, והוא כותב כי בריאותו הולכת הלוך וטוב. בצורה זו רואים את דרייפוס לבוש בבגדי אזרח, אין בו עוד כל זכר מאיש הצבא הקשה אשר היה לפנים".
"צורה כתבאורית" היא תמונה, תצלום – תרגום של "צורה פוטוגרפית", מונח נוסף שהשתמשו בו באותם ימים.
ציור אור של מאדים
והנה דוגמה לשימוש במונח "ציור אור", מעיתון אחר של בן יהודה, "השקפה", במאמר העוסק בכוכבי הלכת שבשמים (שנת 1902):
"יש על פני מאדים מקומות כהים. ובהיות כי המים מחזירים את קוי האור במידה פחותה מהחול, ולכן כשנראים המים מרחוק נראים הם כהים והחול בהיר – וצורות פני האדמה שנעשו בציור-אור מאוניה-אוירית מעידים על זה".
"ציור-אור" הוא כאמור צילום, והאונייה-האווירית הנזכרת היא הקרויה היום "ספינת אוויר" או "כדור פורח". בתקופה שאנו מדברים בה מונחים רבים תורגמו משפות לעז כצורתם, ולכן הורכבו משתי מילים – אך עם הזמן ביקשו מחדשי הלשון לתת להם שמות בני מילה אחת, שלא תהא העברית צירופים צירופים. כך, "ספר-מילים" הפך ל"מילון", "מכתב-עתי" הפך ל"עיתון", "בתי-ידיים" הפכו ל"כפפות", ו"בתי-עיניים" היו ל"משקפיים".
באותו אופן, גם המונח "ציור-אור" הפך ל"צילום" – מילה שנגזרה מן המילה צֶלֶם, במשמע צורה ודמות. האחראי לחידוש זה הוא ככל הנראה דוד ילין, שייסד יחד עם אליעזר בן יהודה את ועד הלשון בירושלים לפני כ-130 שנה. ילין סיפר לחוקר הלשון ראובן סיון שהוא בחר בשורש צל"ם לתיאור פעולת המצלמה, כיוון שחוץ ממשמע הצורה שבצֶלֶם – נושא השורש גם משמעות של חושך. כך מפרשים את הפסוק בתהילים "אך בְּצֶלֶם יתהלך איש" (כך למשל מפרש שם רש"י: "בצלם: בחושך. פירש דונש: לשון צלמוות").
הצילום נולד כפיתוח של המכשיר שנקרא "קמרה אובסקורה", שתרגומו המילולי הוא "לשכה אפלה" או "חדר חושך" (ומכאן השם האנגלי של המצלמה, camera). לכן, סבר ילין, השורש צל"ם מתאים ביותר להחלפת ציור-האור. ילין סיפר לסיוון בשעשוע כיצד הוא שילב את חידושו בפעם הראשונה בידיעה שכתב עבור עיתון "המליץ", ובה סיפר על תהלוכה של נוצרים שהתקיימה בהר הכרמל. בידיעה נאמר שהצועדים הלכו ו"הצלם מצלם אותם" – אך כשהגיע העיתון אל ילין הוא ראה שהעורך לא הכיר את המילה החדשה וחשב שנפלה כאן שגגה, ולכן שינה את הלשון ל"הצלב מצלב אותם"…
מלאכת הצלמון
אמנם, מתברר שילין אינו הראשון שחשב על קישור השורש העברי צל"ם לפוטוגרפיה. כבר בשנת 1865 יצא לאור בלמברג ספר בשם "שירי שלמה", מאת שלמה יעקבסון מווילנה. אחד השירים בספר נקרא "מלאכת הצלמון והציור", והוא שיר הלל להמצאה הפוטוגרפית החדשה. בהערות שבסיום הספר מספר המחבר על התעוררותו לכתיבת השיר, לאחר שקיבל לראשונה צילומים של ילדיו: "זה השיר חיברתי בעת השיגי את 'ציור הצלמוני' מבניי, אחרי אשר לא ראיתים זה כמה שנים – והתענגתי מאוד על רוב שמחת קבלה זו, עד כי התנוססה נפשי לדרוך עוז בגבורתה לשורר עליו". אף בעיתון "עברי אנכי" שיצא לאור באירופה אפשר למצוא כבר בשנת 1867 (כשהיה דוד ילין בן 3) התייחסות ל"מלאכת ציורי צַלְמוֹן", והכוונה היא למלאכת הצילום החדשה.
מכל מקום, את הצילום כפי שהוא רגיל אצלנו הביא לשפתנו ילין, ויחד עמו השתמש בחידוש זה חותנו, יחיאל מיכל פינס – ובעקבותיהם הלך וחדר הצילום לכתיבה העברית, ודחק את ציורי האור למיניהם. ואיך קראו למכשיר הצילום? בתחילה היו שמו צלמנייה (אפשר למצוא מודעות בעיתונים ישנים בנוסח 'אבדה צלמנייה') – אך בעקבות הצעת ביאליק נקבעה לבסוף המילה "מצלמה" כמילה הנכונה, ומאז היא קנתה שביתה בשפה, והיא איתנו כבר תשעים שנה.
