כדי להקים ממשלת ימין בראשות נתניהו, יש הכרח בכניסתן לקואליציה של מפלגות ימינה ותקווה חדשה. אין מוצא אחר. גם אם נתניהו יצליח לשאוב שני עריקים ממחנה השמאל ולקבץ 61 מנדטים במקום להכניס את מפלגת תקווה חדשה, זו תהיה ממשלה על כרעי תרנגולת, ללא לגיטימציה ציבורית. יהיה זה משהו בנוסח ממשלת השמאל של יצחק רבין, שהסתמכה על העריקים ממפלגת צומת הימנית – גונן שגב ואלכס גולדפרב – שעברו מימין לשמאל בתמורה לאתנן של משרות שר וסגן שר, מה שזכה לכינוי "מיצובישי" (זה היה רכב השרד שקיבל בשעתו סגן שר).
כדי שגדעון סער וחבריו ייכנסו לקואליציית הימין בלי שיפרו את הבטחתם ל־200 אלף בוחריהם שלא לשבת בממשלה תחת בנימין נתניהו, על נתניהו לוותר על ראשות הממשלה לפחות לתקופה המיידית, קרי: השנה או השנתיים הראשונות. בשנתיים האלה ישמש נתניהו כראש הממשלה החליפי, ויוכל להריץ מהר ככל האפשר את משפטו. נתניהו לא יוכל לשאת במשרת שר, משום שהלכת דרעי־פנחסי מונעת את מינויו של נאשם למשרת שר כאשר ההליך נגדו תלוי ועומד. אגב אורחא, אולי באמת הגיע הזמן שהכנסת תחשק את החוק שמאפשר מינוי אדם לשר כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון.
נתניהו צריך לאפשר לאחד מבכירי הליכוד לכהן כראש הממשלה בתקופה הזו – למשל יולי אדלשטיין, שנבחר ראשון בבחירות המקדימות והוכיח את כישורי הניהול שלו ואת יכולותיו הפרלמנטריות במשך שנים רבות, הן כיו"ר הכנסת במשך שבע שנים, הן כשר הקליטה ושר ההסברה והתפוצות במשך שבע שנים במצטבר, והן כשר הבריאות בשנה האחרונה.
כשיחזור נתניהו לכס ראש הממשלה, יהיה זה אחרי שנתיים רגועות ויציבות במערכת הפוליטית, עם קואליציית ימין יציבה
במתכונת האמורה לעיל, נראה כי לנפתלי בנט כבר לא תהיה אפשרות להיות ראש ממשלה, שכן הוא לא יוכל לסרב להקמת ממשלה בהובלת הליכוד במתכונת זו, בייחוד בהיעדר אפשרות אחרת.
בפתרון הזה יהיה גם משום צדק פואטי, שהרי נתניהו עצמו הוא שהמציא את מוסד ראש הממשלה החליפי, והוא שהיה חתום על הסכם שלפיו עליו להעביר את שרביט ראשות הממשלה לבני גנץ בעוד כחצי שנה.
בעוד כשנתיים, כשיחזור נתניהו לכס ראש הממשלה, יהיה זה אחרי שנתיים רגועות ויציבות במערכת הפוליטית, עם קואליציית ימין יציבה וחזקה בת 65 מנדטים, ללא הפגנות שנאה, ללא שביקש דחיות חוזרות ונשנות במשפטו וללא מראית עין של ניסיון לחמוק מהדין. מן הסתם גם ידעך בינתיים חומו של הדם הרע אשר זורם כעת בין נתניהו לסער, בנט, אלקין ואחרים.
אם נתניהו יסרב לפעול בהתאם לאמור מעלה, תיקרע המסכה מעל פרצופו והוא יוכיח בעליל כי רצונו לשרוד על כס ראש הממשלה גובר על רצונו בממשלת ימין מלאה: הוא מעדיף לקחת את עם ישראל לסבב בחירות חמישי, אף שקואליציית ימין חזקה מצויה בהישג יד.
במקרה שנתניהו יסרב לפתרון הזה, ולא ייערך מרד בליכוד שיכריח את נתניהו לזוז מכיסאו, על המפלגות החרדיות ומפלגת הציונות הדתית להיחלץ מחיבוק הדוב של נתניהו, ולחבור אל סער ובנט כדי להקים ממשלה שרובה ימנית, עם כחול לבן ויש עתיד. זו תהיה קואליציה בת 61 מנדטים, ובה רוב מובהק של 36 מנדטים לימין־חרדים. ממשלה כזו עדיפה לאין שיעור על סבב בחירות חמישי, שיחזיר כנראה את הימין מהקלפי עם פחות מנדטים, וכשלעצמו מהווה בזבוז כלכלי וסכנה לדמוקרטיה אשר אין להקל בה ראש.
לעניות דעתי, לצעד כזה של גפני, דרעי וסמוטריץ' תהיה לגיטימציה מלאה בקרב בוחריהם, שיעדיפו ממשלה שרובה ימנית על פני בחירות נוספות.
