אם תשאלו את פרופסור אמנון טיטינסקי למה הוא מתעקש לריב עם הקופאית על ארבעים אגורות (כשהוא דורש ממנה, למשל, לקבל החזר על שקיות סופר משומשות) הוא יגיד לכם שזה לא הארבעים אגורות, זה הפרינציפ. פרינציפ; זה מה שמניע את טיטינסקי, גיבור הסדרה הקומית "קופה ראשית", כשהוא נכנס שוב ושוב לעימותים עם הקופאיות והעובדים בסופר סביב מבצעים מפוקפקים והנחות פיקטיביות.
"קופה ראשית" מצליחה לזקק ולהגחיך היבטים רבים של הישראליות; יש בה עדתיות ותככנות וגם הומור וחברות, והרבה מאוד פרינציפים, שלוכדים יפה את דמותו של הישראלי, שיכול להיות לארג' מאין כמותו, לעצור לידך בצד הכביש ולהחליף לך גלגל מפונצ'ר בלי לבקש שקל, אבל אם תנסה לעקוף אותו בצומת שלא כדין הוא יצפור לך כמו משוגע.
אפשר לצחוק על התופעה הזו, טוב לצחוק עליה קצת, אבל לפעמים אני חושב שיש בה גם יופי. בכך שגם כשאנחנו רבים ומתקטננים, וכל אדם רב ומתקטנן לפעמים, אנחנו מספרים לעצמנו שזה לא על מקום החניה או על התור במכולת כשלעצמם, אלא על עיקרון רחב יותר, יסודי יותר, שעומד מאחוריו. וגם במקומות הכי נמוכים ואנוכיים אנחנו מגלים שהמניע הכי חזק שלנו הוא רדיפה אחר סוג כלשהו של צדק.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר מחניים
