מה שנפלא כל כך במילה הזו הוא שלרוב, או כמעט תמיד בעצם, היה שם בלגן גדול בדרך אל הסדר המיוחל. משהו התפקשש, מישהו לא הצליח, איזה דבר נשכח בבית, כמו כריך של ילד בכיתה אל"ף, דיסקית של טירון הצפוי לעונש, או מזומנים בטרק במרומי נפאל. תדע כל אם יהודייה לחוצה כי גידלה ילד ישראלי למהדרין, כאשר הדאגה שאוכלת אותה על המחברת או המעיל שנותרו להם מאחור נתקלת במענה הבוטח – אמא, הסתדרתי. ביקשתי מזה, ההוא עשה לי טובה, ההיא הסבירה לי איך, זה נתן לי משלו, או שבכלל לא בדקו בסוף מי הביא. נו אמרתי לך כבר, הסתדרתי.
וכאלו אנחנו, כולנו. יש מחסור בביצים בימי סגר, אבל כולם מסתדרים על מחסנים בבית. התורים במאפיות עמוסים לעייפה במוצאי פסח, אבל בבוקר שלמחרת אין איש שנותר (בלתי מסודר) נטול פיתה. וככל שהכאוס עמוק יותר, כך היכולת שלנו להסתדר ממריאה. נגיד, מגפה עולמית מכרסמת עדיין בכל פה ברחבי הגלובוס, ואנחנו פה כבר כמעט שכחנו שהיא קיימת. מה נאמר (יש לנו נתניהו וגם סיוע משמיים), והסתדרנו.
הכתבת היא עיתונאית מקור ראשון
