בלת"ם

תירוצים זה החיים. תירוצים שלא צריך להסביר אותם? אפילו יותר.

ידוע הכלל האומר שאם כבר לשקר, אז בקצרה כי ריבוי פרטים רק יסבך הכול. עד שהגעת לסוף השקר, לא תזכרי מה סיפרת בתחילתו.

ואם כבר לקצר, אז בראשי תיבות.

בתקופות של עומס רגשי, תעסוקתי או חברתי, אני מגלה שלא את כל מה שאני מתכננת אני יכולה להכניס ללו"ז בזמן שרציתי. בתקופות כאלה, מספר הדאבל־בוקינג שאני עושה הוא כבר ברמת הפדיחות. קרה לי שקבעתי שלושה דברים שונים לאותו יום, כשהכול כתוב לי ביומן של הנייד. המוח שלי לא מה שהיה פעם.

ואז צריך להסביר מה קרה ואיך קרה, ובסך הכול אני רוצה לצאת בסדר ולא תמיד יש תירוץ משכנע, אבל יש מילה אחת (או שתיים, תלוי איך מסתכלים על זה), שמצילה אותי כל פעם מחדש מלעשות לעצמי בושות: בלת"ם.

קסם של תירוץ. תירוץ שאי אפשר להתווכח איתו, כי בכל זאת, לא תכננתי. לא התכוונתי למקבל חברות, לא קבעתי תור לרופא על חשבון הפסיכולוגית ובעיקר לא חשבתי שאני שני אנשים בעבודה אחת. זה פשוט קרה, בלתי מתוכנן.

הכותבת היא עורכת תוכן ותמונות במקור ראשון