בשיחות הווטסאפ שלנו מופיע פעמים רבות רצף האותיות חחחחח. מה קרה לנו בשנים האחרונות, שאיבדנו את היכולת הוורבלית ואת כושר הביטוי ואנחנו מסיימים בדיחה טובה במקום במחמאה או בצחוק מתגלגל – אפילו לא במילה, אלא באות אחת שחוזרת על עצמה?
אם פעם ח"ח היה סוג של סלנג צברי צבאי שמשמעותו הייתה חיזוק חיובי, הרי שהיום מדובר באות דינמית שיכולה להביע מנעד שבין גיחוך קל ועד לפרץ צחוק אדיר, וככל שהפאנץ' חריף ומדויק יותר שורת ה־חחחח מתארכת.
האנושות שועטת קדימה בחידושים טכנולוגיים מדהימים, ובאותו זמן היא חוזרת אחורה בצד הוויזואלי שבקשר הבין־אישי. מהבחינה הזו היא מתקרבת אל אנשי המערות שציירו על קירות המערה סמלים שונים בעזרת גחלים כדי לתקשר זה עם זה, או כשביקשו להביע סיפור או אירוע משמעותי.
והיום? השפה שלנו השתנתה, ואייקון או אות אחת מביעים כיום בקצרה אוצר רגשות ודימויים מיידיים. איתם ועם טביעות האצבע שחזרנו אליהן כאמצעי זיהוי ביומטרי, הפכנו לאנשי מערות דיגיטליים, שמגיבים בחי"ת הקדמון. חחחחח.
הכותב הוא מעצב ואמן טקסטיל
