כשהייתי צעיר יותר, למדתי לתואר שני בלונדון באוניברסיטת LSE. חלקתי דירה במעונות הסטודנטים עם סטודנטים מפולין, קמבודיה, יוון, קולומביה ואוסטריה. ממש "אצלנו בחצר" בלי גיל מברזיל וקוקו ממרוקו. באחד הערבים ארגנתי לנו משחק חברה שבו כל אחד מהנוכחים היה צריך להגדיר במילה אחת את כל אחד מהשותפים לדירה.
כשהגיעו אליי, אמר השותף היווני שהמילה שמתארת אותי באופן הטוב ביותר היא "abrupt". יתר השותפים הסכימו עמו. אני רק הנהנתי ואמרתי שזו בחירה מעניינת. כשחזרנו איש־איש לחדרו מיהרתי לפתוח מילון (בימים ההם לא היו ניידים ואינטרנט) כדי לברר מה המשמעות של המילה שהיטיבה לתאר אותי אך לא היה לי מושג מה משמעותה.
ובכן, למתעניינים, למילה מספר פירושים. חלקם פחות מחמיאים כמו פתאומי, בוטה או גס רוח. בהחלט משהו עם פוטנציאל העלבות. אלא שהמרחק מהמולדת וממשפחתי גרם, כנראה, לעמעום הגנים והחינוך הפולני ובמקום הפירושים המעליבים החלטתי לאמץ פרשנות למילה שאמנם נמצאה בתחתית הרשימה, אך עדיין הייתה שם: יְשִׁירוּת. לא זו אף זו, כדי לבטל כל חשש לעלבון מצידי, החלטתי גם לייחס את ההבחנה לאזרחותי הישראלית.
הפרשנות המיטיבה אינה בהכרח מופרכת. אין דבר שמבהיר לך כמה אתה ישראלי כמו ריחוק מישראל. ובמהלך השנה שביליתי בלונדון, אף על פי שניסיתי כמיטב יכולתי להשתלב, גיליתי פעם אחר פעם עד כמה נותרתי ישראלי.
אחד הדברים הוא אותה ישירות ישראלית.
ישירות במובן זה שאתה אומר מה שאתה חושב, וחושב מה שאתה אומר. שאינה מייפה את המציאות, אלא רואה דברים נכוחה, גם אם הם אינם נעימים. שהיא פרקטית ולא שוגה באשליות. שמעדיפה לפעמים כנות בוטה על נימוסים טובים. שמסייעת להגיע בזמן הקצר ביותר מנקודה לנקודה. שמגדירה לעצמך וגם לאחרים מהן המטרות שלך ולמה אתה חותר. שנגזרת מיושר ויושרה.
אני כותב את הדברים האלה כי יש לי תחושה שמה שהרגשתי אז לא בהכרח נכון גם היום. יש לא מעטים בינינו שבמקום לכבד את הישירות הישראלית, החלו דווקא להתפעל מאלה שאינם אומרים אמת, שפיהם וליבם אינם שווים, שניסוחיהם מעורפלים, שמבטיחים דבר אחד ועושים דבר אחר. אנחנו מזלזלים בישר ומכבדים את התחמן, שהצליח לסובב, להפיל במלכודת, לרמות.
בחג עצמאות זה אני מאחל לעצמנו שנשוב להיות יותר ישירים וישרים. גם אם זה אומר קצת בוטים ולא תמיד מנומסים.
הכותב הוא סופר
