כדי להבין כיצד הפכו מילים שמבטאות הפרזה קיצונית למילים כול־ישראליות – טוב נעשה אם נסתכל בדוגמה של המילה "מושלם", או מוּש, למי שמדקדק בהלכות קיצורים. אנחנו הרי קוטרים שאין דברים כאלה, אבל כשבאים לשאול אותנו במדדי האושר השונים אם אנחנו מרוצים מהחיים שלנו, אנחנו מדורגים באחד המקומות הגבוהים בעולם. בהתאמה, התגובה שלנו להרבה שאלות יומיומיות וטריוויאליות היא "מושלם". וזו לא תגובה צינית, אלא תשובה מכל הלב.
אני רואה את המילה מושלם גם כחלק מגלגולה של הנוכחות הישראלית המסיבית ברשתות החברתיות. לא אחת יציג הישראלי סוג של מצג שווא לגבי חייו היפים, הנוצצים וה"מושלמים". גם כאשר המציאות היא, ובכן, לא בדיוק כזאת.
האינפלציה בשימוש בפילטרים חזותיים משפצי מציאות גורמת לנו, גם מהבחינה המילולית, לתאר סיטואציות במילה מפולטרת ומופרזת כמו "מושלם", שלא באמת משקפת את גודל המאורע. שימוש היתר במושלמות שוחק את הסופרלטיב הזה לשנים קדימה, כי כשהכול מושלם, הלכה למעשה שום דבר אינו מושלם, ולאמיתו של דבר – אין שלמות בעולם כלל.
יחד עם בת זוגה לתקופה, המילה "בָּדוּק", מושלם היא המגניב החדש. מילה שנראה שצריך לעשות בה שימוש תדיר כדי לא להיחשב לישראלי מהזן העתיק. טרור? מגפה? פרנסה? באסה? שהכול יחכה, כי יש לנו עכשיו סטורי של ישראליות להעלות. ישראליות שהיא מוש, ושכל המצקצקים ישתו הרבה מים קרים.
הכותבת היא עיתונאית מקור ראשון
