אני מנסה לחשוב באמת – מה עניין שמיטה להר סיני? אולי כדי לקבל את המלוכה והממשלה צריך להרפות, לשמוט אחיזה, לוותר, להיכנע, להפסיק את המאבק הפנימי והחיצוני, לנשום. אולי מרוץ תמידי ולעיתים אלים הוא לא מה שיביא תוצאות. במובן הרחב והעמוק של המילה סיני הכוונה בעיקר למלוכה ולממשלה הקשורות למילה הצלחה, הגשמה, הגעה ליעד, רווחה. השנה הזו, על כל הפלאיות שבה, הדביקה אותנו לקיר והכריחה אותנו לשמוט. לשמוט ידע ואחיזה, לשמוט הרגלים וחלומות, להרפות מטקסים מוכרים ומצבירה אינסופית של ידע קיים ומוכר.
אולי מתוך הרפיה והזמנה של הריק להיות ריק, נאפשר לעצמנו להתפעל מגילויים חדשים ומפתיעים, אולי אפילו תתגלה תורה חדשה על הר סיני או בדרך לצפון או בבית, ליד השולחן המשפחתי שהשתכלל.
במניין שנות השמיטה אנחנו בשנה השישית, שבה שיא הצבירה מגיע לשיאו, וההתכוננות לקראת שמיטה בשיאה. הפעם אנחנו מגיעים לשנת שמיטה, אחרי שנת שמיטה. הזדמנות לתרגול עמוק לוותר על מה שעוד לא הספיק לקבל אחיזה. כאילו הקב״ה אומר לנו, אל תנסו אפילו לצבור מחדש. תבינו שהכוח בשמיטה הוא שעצם הנוכחות היא העניין. להזמין איבוד שליטה מרצון, לאחוז בצורה אקטיבית בפעולת ההשמטה.
ואז אולי נהיה ראויים לסיני ונתחיל ספירה חדשה, אבל אנחנו כבר נהיה אחרים. אולי.
הכותב היא יוצרת תיאטרון
