המילה בלגן מאפיינת אותנו כישראלים ומבדלת אותנו מרוב מדינות העולם המערבי. איך למשל? בחו"ל, הזמנה לדבר בכנס בינלאומי תגיע לעיתים שנה קודם לכן, ותלווה במיילים עם הסברים, שיחות הכנה, ולעיתים אף נציג מהגוף המארגן את הכנס ילווה אותך מהרגע שתצא מהרכב. בארץ המצב "קצת" שונה. במקרה הטוב ההזמנה תגיע כמה שבועות לפני האירוע, תצטרך למצוא לבד את הדרך לבמה, ותקווה שגם שיבצו אותך לפאנל בנושא שבו אתה מתמחה.
אין אצלנו "תור" ישר לפני עלייה לאוטובוס או מטוס כי מבחינתנו מי שמצליח להידחף קודם – הוא המנצח האמיתי. הבלגן מתבטא גם בכך שבכל שנה מנסים להזמין יהודי בכיר מהתפוצות להדליק את משואת העם היהודי, אלא שאיכשהו הוא או היא לא יכולים מהרגע להרגע לעזוב הכול ולהגיע לטקס שמתקיים בעוד כמה ימים במדינה אחרת.
אבל יש גם קסם בבלגן הזה. ואם אתה יודע לנווט את דרכך בו, תמצא לכך יתרונות שגוברים לעיתים על החסרונות. יש לכך אלף דוגמאות, אבל אם אספר לכם איך אני מנצל זאת לטובתי – כבר לא יהיה כאן בלגן.
הכותב הוא עיתונאי מקור ראשון
