נראה שאין עוד ביטוי שמבטא בתמציתיות ובמדויק את המהות של הישראלים ושל מדינת ישראל כמו הזרימה להטיותיה השונות. הרי מה יותר מסמל את העובדה שהקמנו פה מדינה בניגוד לכל תרחיש הגיוני, ניצחנו מלחמות, קיבצנו גלויות וכולי וכולי, אבל לבנות רכבת אומללה אחת לקח לנו שבעים שנה ויעברו עוד שבעים עד שהיא תעבוד כמו שצריך?
אנחנו זורמים לקפה וזורמים לעל האש וזורמים לחו"ל, אנחנו דורשים מהפוליטיקאים שלנו שיזרמו להקים ממשלה אחד עם השני (טוב, זה כבר באמת לא מצחיק). יש מצב שהזרימה מלווה אותנו עוד מימי היציאה ממצרים, כשמשה אוסף את העם ו"אנשים תזרמו, יוצאים באמצע הלילה למדבר, קחו קרקרים יבשים, כמה גדיים ויאללה".
הזרימה והגמישות מצד אחד מול הנהי והתלונות האינסופיות מן הצד השני הם כל מה שטוב, שיפה, שמעצבן וגם די משעשע בעם הזה ובמדינה הזו. הם שהביאו לנו את הסגרים וההפרות והקפסולות אבל גם את החיסונים לקורונה. כי כאלה אנחנו – זורמים ונוהים.
חג שמח, מי זורם לים?
הכותב הוא סגן עורכת מוצש
