מה אומרת לכם המילה "אטרקציה"? אני ישר מדמיינת ממים: מה שאת חושבת שזה (ילדים מלאי הודיה, הורים מחויכים, שמש אביבית לכולם). ומה שזה באמת (פקקים, תורים אינסופיים, מריבות, זיעה וחמיצות לכולם). האטרקציות השתלטו. כך, כל פינת ליטוף ארנבונים נהייתה לאטרקציה. קטיף תותים – אטרקציה (היי, חצי סלסילה לכל משתתף!). שכשוכית סתמית ומעופשת בצפון – אטרקציה. נדמה שהמינוח הזר הזה פשוט נקרא לדגל, ליצור יש מאין: לקחת כל פעילות שהיא ולבזוק מעליה ולו מעט גלאם.
ולנגד עיניי עומדת מורתי הרבנית ימימה מזרחי. "אל תשכחי", היא תאמר לתלמידותיה בבוא ימי החופש. "אַת האטרקציה של הילדים, את האטרקציה של אישך. תלמדי לחגוג הכול. תפסיקי לטרוח כל היום למצוא להם אטרקציות".
ממתי נהיינו כאלה חובבי אטרקציה אדוקים? אולי זה הפחד מלהיות הורים ומורים משעממים, שמניע אותנו לגגל "אטרקציה" ולצאת לדרך. ואולי אלה הרשתות שדוחפות אותנו לחפש הרפתקאות שמצטלמות יפה, העיקר לשתף. איזה לחץ, יא רבי.
אבל בעיניי, מעל כל זה מרחף תת־המודע היהודי, שמחכה למשיח. כי סוף כל סוף, אחרי אלפיים שנות גלות, סבל ונדודים, הגענו למצב שבו אנחנו לא מסתפקים בלחזור הביתה בשלום, אלא חייבים לוודא שככל שזה תלוי בנו, למסע הזה באמת יש סוף טוב, ולא סתם טוב, אטרקציה!
נ"ב: בעקבות פרויקט זה הצטרפתי לקבוצת אטרקציות לילדים במשפחה בפייסבוק. אעדכן.
הכותבת היא עורכת ראשית ומנכ"ל פרשה ואישה
