ביי

המילה שהכי כיף לשמוע כשאתה חוזר למישהו מהעבודה שחיפש אותך היא ללא ספק "הסתדרתי" (ע"ע).
כשהיא נשמעת, אנחנו יודעים שזה הרגע להשתמש במילה הקצרה ביותר שאנחנו מכירים לסיום השיחה, לבל ייזכר הטורדן באיזו בקשה נוספת. או אז, כמו אקדוחן במערב הפרוע נשלף ה"ביי". קצר, תמציתי, קולע.

המילה ביי אמנם מיובאת מהשפה האנגלית, אבל הפכה להיות לגמרי שלנו. אין לנו ראש לסיומות מפרכות וארוכות, מתחילים ב"היי", מסיימים ב"ביי". נדמה שהאג'נדה הימנית כל כך שולטת בשיח, שאנשים כבר הפסיקו להאמין בשלום. לפעמים המהירות שבה המילה מתגלגלת על הלשון ויוצאת לנו מהפה עשויה לפעול לרעתנו.

על פי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסתם נתונים שהמצאתי) בשנה החולפת נפתחו 127 תיקי גירושין בעקבות מקרים שבהם האישה אמרה לגבר – "עזוב, אני לא רוצה להפריע לך" והוא אמר בתגובה: "טוב, ביי" וניתק.

השימוש במילה "ביי", מגדיר את הדור שאליו אתה משתייך ומְמצב אותך גילית.

צעירים ישתמשו במילה "ביוש" המפונפנת והמצועצעת, במהלך השירות הצבאי מתווספת לה המילה "אחי" בהלחמה שלא ניתנת להפרדה, וכשסוף־סוף נפטרים ממנו ומתמקדים ב"ביי" מהיר ונטול רגשות – זה פתאום נגמר ואתה מוצא את עצמך מסיים שיחה עם מילים כמו "נעמוד בקשר". זה סימן מצוין להיבדק. ייתכן מאוד שחצית את גיל 50 בלי לשים לב.

שלא לדבר על בחירה במילים "כל טוב!" שמחייבת כינוס של הנכדים וכתיבת צוואה.
אז יאללה (ע"ע) ביי! וכל טוב!!!