גם היום, כמו בפעמים רבות בדרכי מהיישוב שילה לירושלים, בשפל ה"אמבטיה" בואכה צומת מעבר מכמש, חלפתי על פני חורשת העצים בראש הגבעה ממערב לכביש, במקום ששכן בו היישוב מגרון. העצים הללו ניטעו בשעתם סביב בתי היישוב, לפני שפונו משם בפקודת בג"ץ. בכל נסיעה כזאת אני מצטמרר שוב ותוהה מה היה הטעם באכזריות מערכת המשפט כלפי המתיישבים, שרכשו מכספם חלק מהקרקעות והיו מוכנים להפקיד פיצוי על כל תביעה עתידית לבעלים שאולי יגיעו. גם במגרון, כמו בעמונה, אחרי הפינוי וההרס איש מהעותרים לא עשה דבר בקרקע שהיישובים שכנו בה. התעמרות לשמה, כדי להראות מי בעל הבית במדינה.
מגרון ועמונה הן תזכורת כואבת ותמרור אזהרה לאסון גדול הרבה יותר, שעלול לקרות לעוד כ־25 אלף יהודים שבתיהם ויישוביהם יעמדו חלילה בסכנה דומה אם לא נסדיר בקרוב את ההתיישבות הצעירה ואם לא נחוקק במהרה את פסקת ההתגברות.
זאת ועוד, אנו עדים בימים אלה להשתלטות ערבית עוינת ונרחבת על קרקעות בשטחי C ו־B, שמטרתה לחנוק את מרחבי ההתיישבות היהודית ביו"ש. מיישובים רבים אפשר לראות את עבודות התשתית האסטרטגיות בהכוונת הרשות הפלסטינית, ללא תגובה מהמנהל האזרחי בחסות בני גנץ. עוד מתרחשת בימים אלה מתקפה של בית הדין הבינלאומי בהאג ופטרוניו הניאו־אנטישמיים, אך השיתוק המתמשך בממשלה הפריטטית אינו מאפשר פעילות התקפית ועיצומים קשים נגד הרשות על פנייתה לבית הדין.
בבחירות לכנסת ה־24 נתן לנו עם ישראל את ההזדמנות להקים קואליציה לאומית של 65 חברי כנסת, שתוכל להוביל מפנה היסטורי באמצעות התיקונים הנחוצים במערכת המשפט, שישיבו את האיזון בין הרשויות ויטו את ההגה ימינה לעשייה אחראית. אפשר להקים "ממשלת חלומות" כזו, שתכלול את הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית, ימינה ותקווה חדשה. כל המפלגות האלה וראשיהן, ללא יוצא מן הכלל, שותפות לאותה אידיאולוגיה בנושאים המדיניים.
דא עקא, הזמן להקמת ממשלה כזו הולך ואוזל. ברקע נמצאים משקעי העבר, ההתחייבויות, השבועות והחרמות, המתח וההתבטאויות שהצטברו בארבע מערכות בחירות. נשאלת השאלה: האם יש לנתניהו, לבנט או לסער דרך חלופית מציאותית לממשלת ימין יציבה? התשובה ברורה: אין. אם לא תקום ממשלה כזו, נלך שוב לקלפי.
מהצהרות בנט ניכר שהוא בחר בדרך הנכונה של קואליציית ימין. לנתניהו יש כעת 59 מנדטים. כאן הגענו לגדעון סער, האיש שיכריע אם תקום ממשלת ימין או ששוב נלך לבחירות ונחמיץ את המהלך ההיסטורי.
אני מכיר את גדעון סער שנים רבות. לאחר ימיו בנוער התחיה, הצטרף סער לתנועת הליכוד והיה אחד מטובי בניה – בהתנגדות להתנתקות, בתמיכה הקבועה במפעל ההתיישבות ביו"ש, בפעילותו כשר החינוך למען חיזוק ערכי מורשת ובפעילות נגד ההסתננות. לסער יש מניה בתנועה, ועל אף פרישתו הוא ממשיך לחשוב "ליכודית".
לצערי נוצרו משקעים אישיים קשים בינו ובין נתניהו, וכתוצאה מהם הוא החליט לפרוש, להקים תנועה חדשה ולהתחייב שוב ושוב: "לא אשב תחת נתניהו כראש ממשלה". סער ציפה לקבל 15 מנדטים, שיאפשרו לו להוביל את השינוי בהנהגת הימין. אך הבוחר לא נתן לו אלא שישה מנדטים, שמאפשרים לו לכל היותר להפריע לנתניהו להקים ממשלה.
קשה מאוד לכל אדם בעל יושרה, ובוודאי לסער, לסגת מאמירה החלטית כל כך. מצד שני, סער הוא אדם אחראי לעמו ולארצו, ומבין את האלטרנטיבה. על הפער בין ההתחייבויות והיושרה ובין האחריות המנהיגותית אפשר לגשר בדרכים יצירתיות. אני מכיר כמה אנשים שמסוגלים לבנות את הגשר הזה.
כדי לאפשר מהלך כזה צריך קודם כול להנמיך את הלהבות. לא יעלה על הדעת שבשעה שיזמינו את סער לחזור לליכוד, יהיו מי שישליכו בו אבנים מתוך הבית. אני מודאג מביטויים קשים שאני רואה בקבוצות הליכוד. הבחירות נגמרו. הפגנות ליד ביתו של זאב אלקין הן לא דרכנו, והן מזיקות. יש לחבק את תקווה חדשה ולקבלה בזרועות פתוחות.
ח"כ לשעבר שבח שטרן הוא תושב שילה. בשלהי הכנסת ה־23 היה חבר סיעת הליכוד
