סבבי הבחירות החוזרים וההתרחשויות הפוליטיות האחרונות מעלים שוב את נושא אמינות הבטחותיהם של פוליטיקאים לפני בחירות. ללא קשר לצד פוליטי זה או אחר, אנו חוזים בהבטחות "ברזל" טרם בחירות שמתפוגגות להן לקראת הקמת ממשלה. התחייבויות כמו "לא נשב בממשלה תחת נאשם בפלילים" או "לא נקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות" נעלמות במהירות, ולנו במבט ראשון נראה כי זה לא בסדר. קיום הבטחות נחשב בעיני הציבור, ובצדק, כתכונה מוסרית הכרחית והפרת הבטחת בחירות מרגישה כמו מעשה לא ישר הגובל בשקר.
אולם האם זה אכן כך? האם פוליטיקאים המפרים הבטחות עושים זאת תמיד בחוסר צדק ובעוולה מוסרית?
ראשית, בואו נפריך מיתוס גדול לגבי שכיחות התופעה. אם נעשה סקר רחוב, מרבית האנשים יטענו שפוליטיקאים בדרך כלל אינם מקיימים הבטחות, הרי ככלות הכול זו תדמית הפוליטיקה המלאה במניפולציות ובאי־אמירת אמת. אך כשבודקים את הדברים במציאות, המצב שונה לחלוטין.
מחקר בינלאומי שנערך ב-2017 בדק לא פחות מ-20 אלף הבטחות בחירות, שהובילו להקמתן של 57 ממשלות ב-12 מדינות (ישראל לא הייתה אחת מהן). מטרת המחקר הייתה לבדוק בפועל את מידת קיום הבטחות הבחירות של המפלגות שהקימו את הממשלות השונות. התוצאות היו מפתיעות: כ-60 אחוז מהבטחות הבחירות קוימו, לפחות בחלקן. ממשלות שהתבססו על מפלגה אחת כמו באנגליה הגיעו אף ל-86 אחוז. זאת לעומת ממשלות שהתבססו על קואליציות דחוקות כמו באוסטריה ואיטליה, בהן קיום ההבטחות עמד על 50-60 אחוז. ממחקר זה עולה שהפוליטיקאים מקיימים יותר הבטחות ממה שהציבור חושב. ניתן לשער כי סתירה זו נוצרת מכיוון שהפרת הבטחה יוצרת תגובה חזקה ורועשת הרבה יותר מקיומה של אחת, וכך נוצרת תדמית לא הוגנת של הפוליטיקאים כמפרי הבטחות סדרתיים.
האמת היא שרק מיעוט זניח של הבטחות בחירות מופר בשל כוונת הפוליטיקאים מראש לא לקיימן. הפרת הבטחות מתרחשת בדרך כלל כתוצאה מפשרות קואליציוניות, מצב לאומי חדש או פשוט למידת מידע חדש בעת הכניסה לתפקיד. כדברי השיר המפורסם: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
כעת נחזור לשאלתנו הראשונה, האם בכל זאת לפוליטיקאי יש זכות מוסרית להפר הבטחת בחירות? התשובה היא – לעיתים כן. עלינו לזכור כי בשיטת הממשל שלנו אנו בוחרים אנשים כנציגינו בכנסת. משנבחרו, אנו מסמיכים את ידיהם לקבל החלטות מסוגים שונים. אנו מצפים מהם לדאוג בראש וראשונה לטובת המדינה ואזרחיה וזו חובתם המוסרית העליונה. אם מתעוררת סתירה בין טובת המדינה לבין הבטחת בחירות, חובתו המוסרית של נבחר ציבור לתת עדיפות לטובת המדינה.
יודגש כי במצב רגיל קיום הבטחות הוא ערך חשוב ביותר, והפרת הבטחה לצורך השגת שררה או החלפת צד אידיאולוגי מהווה מעשה לא מוסרי מובהק. עדיין, אם נבחר ציבור מזהה אתגר לאומי קריטי (ביטחוני, כלכלי, רפואי וכד') החייב, לפי מיטב הבנתו, להיפתר לטובת המדינה, אזי לא רק שזכותו המוסרית לוותר על הבטחת בחירות אלא הוא אף ראוי לשבח על אומץ ליבו הפוליטי. במקרה שכזה טוב יעשה אם יצא לציבור ויסביר בפירוט את החלטתו, תוך שימת דגש על המצב הלאומי המיוחד ועל הישארותו האידיאולוגית במפלגה בה נבחר. אם לא יעשה זאת מיידית, הוא עלול להיענש פוליטית על ידי הציבור ואף להיעלם מהזירה הציבורית.
קיימים צדדים לא מחמיאים בפוליטיקה הציבורית, אך קיום הבטחות אינו אחד מהם. חלק גדול מההבטחות שהשמיעו במסע הבחירות, ינסו הפוליטיקאים לקיים עם הקמת הממשלה ואחוז ניכר מהן ימומש. הבטחת בחירות היא חשובה אך פוליטיקאי אמיץ יודע כי קיומה הוא לא בכל מחיר ותמיד ייתן עדיפות לטובת המדינה ואזרחיה.
