בתחילת השבוע אירע פיצוץ במתקן הגרעיני האיראני בנתנז, שהרס את שתי מערכות החשמל, הראשית והחליפית, של מתקן הסרכזות המעשירות אורניום. הפסקת חשמל זו גרמה למערך הסרכזות נזק שתיקונו ייארך חודשים. ללא ספק, מי שעמד מאחורי הפיצוץ ידע היטב באיזה מקום לפגוע במתקן כדי לגרום את הנזק הגדול ביותר.
במאמר זה יתוארו האתגרים המודיעיניים והמבצעיים המלווים פעולה כמו זו, וכאן חשוב להדגיש: לא די אם 99 אחוזים ממרכיבי הפעולה יפעלו היטב; כל 100 אחוזי המרכיבים חייבים לפעול בצורה מושלמת, ומספיק פרט אחד שייכשל כדי להכשיל את הפעולה כולה. יודגש שמאמר זה נכתב באופן תיאורטי בלבד, ואין לכותב כל מידע חסוי, סודי או שמור על היבטים מודיעיניים או מבצעיים קונקרטיים הקשורים למבצע.
משימת המבצע היא השבתת פעולת מתקן העשרת האורניום בדרך שלא תאפשר לאיראנים להוכיח את זהות הגורם המבצע.
אתגרים מודיעיניים
מידע מדויק: המתקן בנתנז הוא מתקן גדול הכולל מבנים על הקרקע ומתחתיה. החלק החשוב שלו נמצא במעמקי האדמה, מתחת לעשרות רבות של מטרים של סלע ובטון.אי אפשר להפציץ את המתקן מהאוויר ולהרוס אותו בגלל עומק שכבות הסלע והבטון שמעליו. אין בנמצא פצצה קונבנציונלית – ואולי אף אטומית – המסוגלת לחדור ולהרוס את כל השכבות שמעליו. גם אם הייתה כזו, אין דרך להביא אותה אל היעד אלא באמצעות מטוס הפצצה שניתן לאתרו, לזהותו ולהפילו. לכן לא ניתן להרוס את המתקן התת קרקעי בלי להשאיר טביעת אצבע של המדינה המבצעת.
ההנחה שלי היא שהמתקן התת קרקעי בנוי בצורה מאובטחת: חלל במעמקי הר, ובתוכו בנוי מבנה מיציקות מחוזקות שיש בו עיקולים ודלתות פלדה עבות למניעת שרשרת פיצוץ. הדרך היחידה להרוס את המתקן התת קרקעי היא להחדיר אליו כמות גדולה מאוד של חומר נפץ, שניתן לשנע רק במשאית. אם אין דרך להכניס באופן חשאי מטען במשקל גדול אזי פיצוץ המבנה מבפנים איננו אופציה.
אני מניח שהאיראנים יצרו מיסוך אלקטרוני סביב המתקן ובחלקו התת קרקעי, כדי שאיש לא יוכל להפעיל פצצות באמצעות שלט רחוק. מאותה סיבה, מיסוך זה אמור לחסום גם טלפונים סלולריים.
מהסיבה הזאת, מי שמעוניין להשבית את פעולת המקום מוכרח לפגוע בנקודה רגישה וקטנה, שפגיעה בה תסב נזק גדול למכשירים הפועלים במקום, ובעיקר הסרכזות. במתקן כזה יש שתי נקודות רגישות כאלה: האחת היא מערכת המחשבים השולטת על הסרכזות והאחרת היא מערכת החשמל המניעה אותן. מערכת המחשבים הותקפה בעבר על ידי וירוס סטוקסנט, שהאיראנים חושדים שהושתל על ידי ישראל ו/או ארה"ב, ונקטו את האמצעים הנדרשים כדי למנוע פגיעה דומה בעתיד. לכן מתכנני הפעולה הפעם נמנעו מפגיעה במערכת המחשבים ופנו לפגיעה במערכת החשמל.
אלא שגם כאן נקטו האיראנים זהירות: בנוסף למערכת החשמל הרגילה ישנה מערכת גיבוי הנכנסת לפעולה באופן מיידי ברגע שישנה בעיה במערכת הראשית. מערכת הגיבוי פועלת באמצעות סוללות, ולכן אינה תלויה במקור חשמל חיצוני. מי שפגע השבוע במתקן ידע היכן ניתן להשבית את שתי מערכות החשמל, הראשית והחלופית, ובכך להשבית לחלוטין את פעולת הסרכזות תוך גרימת נזק להן ולמוצר שלהן, אורניום מועשר.
גיוס: כדי לבצע פעולה כזו יש צורך לגייס כמה אנשים. אדם אחד צריך להיכנס אל תוך היעד כדי להחדיר לתוכו את הפצצה, ועליו לאחד כמה תכונות: אפשרות להיכנס אל תוך היעד בלי לעורר חשד; אפשרות להגיע עד למרכז העצבים של אספקת החשמל למתקן בלי לעורר חשד; אפשרות להכניס למתקן מטען שמשקלו יותר ממאה ק"ג ללא חשד; אפשרות לפוצץ את המטען בשלט רחוק מתוך המתקן, בהנחה שאין קליטה מחוץ למתקן, הן בשל שכבות הסלע והן בשל מיסוך אלקטרוני שהתקינו האיראנים סביבו ובתוכו.
במסגרת מאמצי הגיוס, גולת הכותרת היא גיוס מדעני גרעין ובעלי תפקידים אחרים בתוכנית הגרעין האיראנית, שיש באפשרותם להדליף מידע על תוכנית זו, בעיקר על מדיה מגנטית.
אתגרים מבצעיים
תנועה: האדם המגויס צריך להגיע ליעד עם מטען הנפץ ולהימלט ממנו מבלי לעורר את חשדם של האחרים. לשם כך דרוש רכב שימתין לו מחוץ למתקן (גם כן, באופן שלא מעורר חשד), ואולי אף אדם נוסף שינהג ברכב ויאבטח את זירת הפעולה.
לוגיסטיקה: לקראת ביצוע הפעולה על המבצע לחבור אל הפצצה. ניתן לבנות אותה מחומרי מוצא הנמצאים בזירה, או שזו תגיע אליו מהארגון המבצע. שתי הדרכים מחייבות את קיומה של תשתית אנושית במדינת היעד, ושקבוצה זו תעמוד ברמה גבוהה של אימון וידע בייצור והרכבת פצצות. טעות קטנה יכולה להיות קטלנית, הן לאדם המבצע והן לפעולה כולה.
היטמעות: קבוצת האנשים ביעד מוכרחה לנהל חיים שגרתיים כאנשים נורמטיביים מן היישוב. אם הם מגויסים מהמקום זו משימה יחסית קלה, כי הם בני המקום. אם הם "מיובאים" מחו"ל הם צריכים לעבור תקופת הכשרה ארוכה שבה הם לומדים את שפת מדינת היעד, מנהגיה, דתה, אורחות חייה ותכונות תושביה, כדי לא לעורר חשד בקרב האוכלוסייה. חלק מהאנשים הללו צריכים להיות בעלי השכלה כמו פיזיקה גרעינית או הנדסת חשמל שתשכנע את האיראנים לגייס אותם לעבוד במתקני הגרעין. לשם כך, הם צריכים ללמוד שנים לא מעטות באוניברסיטה רצינית כלשהי, שלא תעורר חשד בקרב האיראנים.
תקשורת: על מטה הארגון העומד מאחורי הפעולה להיות בקשר רצוף עם האנשים הנמצאים בזירת הפעולה, כדי לכוון אותם ולפתור בעיות באופן מיידי וחשאי לחלוטין. זאת כדי שהאיראנים לא יזהו את הארגון ולא יגיעו אל התכנים העוברים בין המטה והכוח בשטח.
מידור: חשוב לשמור על מידור בין אנשי השטח כדי לצמצם את הנזק שייגרם להם אם אחד מהם ייתפס ויאולץ לספר לחוקריו את שהוא יודע. מצד שני, חשוב לשמור על קשר רצוף בין חברי הקבוצה כדי שהתיאום ביניהם יהיה מלא. הארגון צריך למצוא את נקודת האיזון בין מידור ושילוב בין חברי הקבוצה.
נאמנות: כל חברי הגוף המבצע מוכרחים להיות נאמנים לחלוטין לארגון העומד מאחורי הפעולה. אם אחד מהם "חוצה את הקווים" – מרצונו או כי המודיעין המסכל המקומי אילץ אותו לחצותם והכפיל אותו – אזי הפעולה תוכשל וחברי הקבוצה המבצעת ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח בשלב הראשון, ומתחת למצבה בשלב השני.
מוטיבציה: חברי הקבוצה הפועלת ביעד יודעים היטב שאם הם ייתפסו, הארגון ששלח אותם יתנער מהם כדי להרחיק ממדינתו את החשד שהיא עמדה מאחורי הפעולה. הם צריכים "מנת מוטיבציה" חזקה מאוד כדי להצליח במשימה העלולה לעלות להם בחייהם. ארגון מודיעין טוב יודע לתגמל את לוחמיו. עם זאת, יכול להיות שחלק מחברי הקבוצה הם משוטים, כלומר הם אינם יודעים את האמת לגבי הארגון והמדינה המפעילים אותם. הם חושבים שהם פועלים למען ארגון מסוים בעוד שהאמת היא שפעולתם היא למען ארגון אחר.
אלו הם רק חלק מהמרכיבים הנחוצים לביצוע פעולה כמו זו שפגעה במתקן העשרת האורניום בנתנז. הכנת פעולה כזו נמשכת שנים לא מעטות, ותזמון הפעולה נקבע על פי התנאים בשטח. האיראנים יודעים היטב את כל מה שמופיע במאמר זה. הם מודאגים מאוד מעצם קיומן של תשתיות המסוגלות להוציא לפועל פעולה שכזו, כמו גם פעולות אחרות כמו חיסול מוחסן פחריזאדה, ראש תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית.
כל שנותר לנו הוא לברך את מי שביצע את הפעולה ולאחל לו הצלחה דומה בפעולות הבאות. בישראל, יום הזיכרון לחללי צה"ל כולל גם את חללי קהילת המודיעין.
חג עצמאות שמח לכל בית ישראל.
